"החיים יגרמו לך כאב ביוזמתם הם. האחריות המוטלת עליך היא ליצור אושר"

בלבול הוא דבר אופייני אצלי, 

אף פעם אני לא יודעת מה אני מרגישה. תמיד יש מן סערת רגשות שכזו..

טוב לי בקן,עם החניכים שלי בעיקר.הם גורמים לי להרגיש מוערכת,חשובה..זה נחמד דווקא:) 

בבית ספר הכול...בנאלי. שום דבר חדש. 

יש אותם,יש אותנו , יש את הטיטוא מתחת לשטיח שאף אחד לא ממש אוהב לפתוח ויש את האלה שמתעקשים להיות הכול.קצת מכל דבר, טיפה מכל חלק. אלה בעיקר לא יודעים מה הם רוצים אם תשאלו אותי..

התחשק לי לעדכן פוסט,האמת שגם יש לי מה לכתוב, רק שיש לי מן מחסום שכזה, לא יודעת להסביר.

גולדמן יוצא מקרבי. קצת כיף,קצת לא.

אני עצובה בשבילו , כי הוא דיי מתבאס. זה באמת היה חשוב לו..

אני ממש שמחה,כי כל העניין ממש הלחיץ אותי. אני מעדיפה באותו בתור ג'ובניק שכל היום יכתוב לי שירים :) 

ואו , כמה שאני אוהבת אותו. 

אני שונאת את הכיתה שלי. אני מרגישה כאילו אין לי מקום להתבטא שם. כל דבר שאני אומרת מיד יקפצו עליי כמה בנות צווחניות שיבטלו אותי. 

זה לא כיף כל העניין הזה, וגם אין ממש האיך להתמודד איתו. נעע, יהיה סדר.

ממש בא לי מערכת יחסים עם מישהו, חסרה לי התמיכה הנפשית הזו. חסרה לי ממש..

אני מרגישה נורא מרוחקת מכולם , יחסים נורא לא אמיתיים. אני פשוט לא יודעת להסביר את זה.

פתאום עצרתי לקרוא מה כתבתי, שמתי לב שצורת הכתיבה שלי הפעם היא נורא חדה. אולי זה אומר משהו עליי? 

מתחשק לי מישהו חדש בחיים, שיכניס לי קצת עקשן.

רוב הקטע של כולם כבר דיי נמאס עליי,בא לי להתנתק. חבל שאני לא אמיצה מספיק. 

אתמול היה טוב,ויהיה גם מחר. 

אני מקווה לפחות...