"החיים יגרמו לך כאב ביוזמתם הם. האחריות המוטלת עליך היא ליצור אושר"

זה לא פשוט לחיות עם אנשים ששוברים את מה שאתם מאמין בו. 

שמפלגים אותך.אותך בתור בן אדם ואת הקבוצה של הסובבים אותך.

והפחד הכי גדול הוא להבין את הפתרון וליישם אותו.

פשוט להעלים את האנשים האלו מהחיים שלי , 

כמה קשה זה יכול להיות? 

כנראה שיותר מידי קשה.

נמאס לי.

חיפשתי שיר שיבטא את מה שאני מרגישה , באופן מפתיע לגמרי ממש התחברתי לשיר הזה- 

שירו של שפשף 

מאיר בנאי 
מילים: יאיר ניצני
לחן: מאיר בנאי



מה אני, אני רק בן אדם 
אני חי ועובד כמו כולם 
ורואה עתיד וחושב תמיד 
שהכוונה נותנת אמונה. 

לא מבין מה קורה וחושב 
מי שומע את מה שבלב 
ורואה עתיד וחושב תמיד 
שהכוונה נותנת אמונה. 

ואם רק נסתכל אם לא נבהל 
ונראה לעולם שביחד כולם 
אז יחד כן ללכת יחד 
כן ללכת יחד אל האור 
יחד זה הזמן ביחד 
ואיתך ביחד לאהוב. 

אין לי פחד ויש לי תחושה 
שהדרך תהיה לי קשה 
ורואה עתיד וחושב תמיד 
שהכוונה נותנת אמונה 
ורואה עתיד וחושב תמיד 
שהכוונה נותנת אמונה. 

ואם רק נסתכל אם לא נבהל 
ונראה לעולם שביחד כולם 
אז יחד כן ללכת יחד 
כן ללכת יחד אל האור 
יחד זה הזמן שיחד 
ואיתך ביחד לאהוב.

הדבר הכי נורא שהבנתי זה שאני יכולה לספור בידיים את כמות החברים שעושה לי טוב, זה קצת עצוב לא? 

פעם הייתי צריכה מינימום 40 ידיים בשביל זה, 

טוב. יכול להיות שזה ישתנה והאמת יש מצב גם שלא. אבל זה באמת בסדר.

טוב, לא בא לי לכתוב יותר וגם יש לי מלא מת' לעשות. :( 

רק דבר אחד- אם אתם מכירים אותי, וקוראים פה. בבקשה על תדברו על זה מאחורי הגב שלי \תדברו על זה איתי או בכללי. פשוט אל. 

כי אני כותבת פה כי זה נוח לי,וטוב לי לכתוב פה. אבל זה באמת מקשה עליי כשאני יודעת שכל הדיבורים האלו הולכים.. יש סיבה שאני כותבת ולא מדברת.זאת קצת שריטה שלי אבל זה באמת מה שאני מעדיפה.