התופעה שאנו רואים לאחרונה, אצל בני הנוער.. כמובן שהרבה בלוגים עוסקים בזה היא הורדת המשקל.

אנורקסיה ובולימיה הן מחלות מאוד קשות והרבה בנות חולות בהן, זה ממש כמו מגיפה שעוברת אצל הבנות בגילאי ההתבגרות- וזה ממש נורא וחייב להיפסק!

זה הפרעות אכילה שמחמירות וצריך ללכת לטיפולים שאינם קלים ופשוטים ולנסות לסדר את הבעיות. וזה לא קל בכלל להתמודד.

אני נמצאת בסביבת ילדה, חברה טובה שלי, שסובלת מהפרעות אכילה- היא בולעת את האוכל ואחר כך מקיאה וזוהי הסיבה שהיא נראית כמו חוד של עפרון,

וזה לא יפה בכלל. זה מכוער, וזה מגעיל. אבל זאת לא אשמתה, והיא בטיפולים שגורמים לה לסבל- אך בכל זאת, שכנענו אותה להשתתף בהם כדי לפתור את הבעייה הנוראית שלה.

באמת יש בנות שזקוקות לדיאטה. אך לא בדרכים "מנעול למקרר" וכל ההרעבות למיניהן. זה זוועתי, ובהרבה מקרים ההורים משתתפים עם ילדיהן במבצע נוראי וחמור שכזה! זה כמו פשע, אני לא מאמינה שהורה כך מחנך את ילדו, זאת קטסטרופה וסיוט אחת גדול!!!

לעסוק בכושר גופני, ולאכול דברים מזינים ובריאים רק הם עוזרים להרזייה. כל ההרעבות למיניהן, לא עוזרות, הרסניות ובמיוחד.

כשהגוף לא מקבל מספיק רכיבים תזונתיים שאתם צריכות, וכל מה שיש לכם בראש זה להרעיב את עצמכן זאת אינה הדרך!
כל מה שהולך פה זה פשוט זוועה אחת גדולה, ואני חושבת שצריך להילחם במעשיכן ובשטויות שאתן מחוללות לגופכן!!

אשמח לקבל תגובות דומות לשלי, ואפילו, להיפך.

המשך שבוע טוב לכולם- ניפגש בפוסט הבא!

ולסיום... שיר מקסים:

אני לא יודעת מה עובר עליי, אני שמחה, עצובה, ויש את הרגעים הקשים בחיים.. אבל התקופה הזאת לא נגמרת, השנה עברה מהר

ודווקא ברגעים הכי אחרונים של השנה אני מרגישה הכי זקוקה לחופש הזה, זה יבוא, אני יודעת, אבל אני מרגישה בודדה לפעמים והתקופה לא עוברת בקלות,

והחופש הזה, חודשיים, אני כל- כך זקוקה לו לחופש עם עצמי וקצת לרוגע מכל העניינים בלימודים ובעולם החברה.

אני בים, מסתכלת על החוף היפה, על רחש הים, על הגלים הקלילים, על המשפחות הניהנות והמצחקקות ועם הזוגות המפזרים אהבה אחד לשני.

את האמת? קינאתי. אני מחכה לאחד, אני רוצה חבר העיקר שנאהב אחד את השני ושהוא יהיה שם בשבילי ואני בשבילו, 

אבל אף אחד לא מוצא חן בעייני, אני לא מעוניינת באף אחד.. ואני יודעת שזה יבוא מתישהו, האביר הזה, על הסוס הלבן, בחיר ליבי המיועד בשבילי.

אני עדיין מחכה.. ומחכה.. ומחכה..