אני לא יודעת מה עובר עליי, אני שמחה, עצובה, ויש את הרגעים הקשים בחיים.. אבל התקופה הזאת לא נגמרת, השנה עברה מהר

ודווקא ברגעים הכי אחרונים של השנה אני מרגישה הכי זקוקה לחופש הזה, זה יבוא, אני יודעת, אבל אני מרגישה בודדה לפעמים והתקופה לא עוברת בקלות,

והחופש הזה, חודשיים, אני כל- כך זקוקה לו לחופש עם עצמי וקצת לרוגע מכל העניינים בלימודים ובעולם החברה.

אני בים, מסתכלת על החוף היפה, על רחש הים, על הגלים הקלילים, על המשפחות הניהנות והמצחקקות ועם הזוגות המפזרים אהבה אחד לשני.

את האמת? קינאתי. אני מחכה לאחד, אני רוצה חבר העיקר שנאהב אחד את השני ושהוא יהיה שם בשבילי ואני בשבילו, 

אבל אף אחד לא מוצא חן בעייני, אני לא מעוניינת באף אחד.. ואני יודעת שזה יבוא מתישהו, האביר הזה, על הסוס הלבן, בחיר ליבי המיועד בשבילי.

אני עדיין מחכה.. ומחכה.. ומחכה..