לא רציתי להתחיל לדבר על כל זה בהודעות, אבל כנראה שעד שיצא לנו להפגש ולדבר על זה, יצטבר לי עוד מטען על הלב ואז זה סתם יהיה כבד ומוגזם, הרי גם עכשיו אתה עושה רושם שאתה לא מבין מה נסגר איתי בכלל. וזה תכלס הכי קל.

אני אולי טעיתי כשהתעלמתי מכל מיני דברים שהפריעו לי ולא אמרתי לך על זה, הייתי בטוחה שזה יעבור לך, שאצליח לגרום לך אולי להפתח אלי, שנוכל להפסיק עם כל הברוגזים המטופשים האלה, כל ההתעלמויות המיותרות האלה, אבל אתה רק הלכת ונסגרת בפני, תוך כדי שאתה מצפה ממני לפתיחות, או שלפחות ככה אני ראיתי את זה. אז אולי אני עושה מזה עניין מיותר והכל, אבל כשנסעתם לאילת, ממש התאכזבתי לדעת מזה מחבר שלך, ועוד מהפייסבוק, וכן ראיתי שזה היה ספונטני, אבל מה לעשות זה מה שהרגשתי. ומשם באמת נשבר לי... והחלטתי שאני לאט לאט מתרחקת ממך. וואלה בקושי שמעתי ממך גם כשהיית שם, ושוב אני לא מצפה שתהיה כל היום בוואטסאפ, אתה באילת ואני יודעת בדיוק מה זה אומר, רוצים להנות, לשכוח מהכל ולעשות שטויות, אבל אפילו מילה אחת לא זרקת על זה שאתה שם וכששאלתי אותך "מה איתך? מה חדש?" קיבלתי את התשובה הרגילה. וממש נעלבתי ממך. כי אני יודעת שיש לך מה לספר, אבל אתה לא מספר שום דבר.שום-דבר. ופה נעלם לי החשק לספר לך מה קורה אצלי.