אם אמות , הייתי שמחה אם היו מגלים כי בלוג זה הוא שלי , ומשתמשים בקטע הבא כהספד קטן לעצמי . אשמח לתגובות שיציעו לי לשנות , להוסיף , לרדת עליי , או לתמוך (:
הייתי שמחה אם אחותי תקרא את ההספד , בהמשך אולי אני יעז לרשום את שמה , אבל כרגע אני מקווה שיהיה ברור איזה מהן יותר מתאימה לכך .
""לך מפה!" אני מבקש אותו, כי אני רוצה לגרש אותו. אבל הוא ניטפל וניטפל!
כבר ניסיתי הכל, אבל אין לי ברירה. מה לעשות בו, בילד הרע? או אולי - כשקצת אגדל - יעזוב אותי וחסל?
לנעמה היה קשה לחלוק את עולמה הפנימי עם העולם החיצון , בילדותה לפעמים הרגישה קצת אשמה על עולמה הפנימי , כאילו הוא לא נכון ולא בסדר . כמו לרובנו , בילדות אתה לפעמים חושב שיש דברים שקורים רק לך ואחר כך מגלה שהם קורים לכולם , נעמה *חשבה* על כך בקיצוניות המתאימה לה והייתה בטוחה לחלוטין שהחשיבה היא דבר שקורה רק לה , אין דרך הגיונית להסביר זאת , היא חשבה שרק היא יכולה לשמוע את עצמה בלי מילים , פשוט לדעת למה היא מתכוונת , כאילו היא מתקשרת בין העולם החיצוני שלה לעולמה הפנימי , או בין שתי אישויות , בילדותה הרגישה כאילו קיימת לה תאומה במקום אחר , אולי אפילו פה ליד , אבל פחדה לחפש אותה , כאשר בגרה , היא הרגישה לעמיפ כאילו אותה דמות שליוותה אותה כל חייה מתה , או נעלמה ... שנים אחר כך , היא חששה שאותה דמות הייתה בעצם הילדות שבה ניסת להאחז כה בחוזקה , ובאותה הרגשה כאילו דמות תאומה זאת מתה חשה שבעצם איבדה את אותה האחיזה ובכך פשוט נפלה לתהום כלשהי שממנה לא תצא עד מותה והיא בעצם הבגרות , מלידתה ועד זמן כתיבת הספד זה נעמה הרגישה חוסר שלמות עמוק עד כאב עם עצמה , והיא מחפשת עד היום אחרי התאומה ההיא שמתה , בואו נקווה כולנו שמצאה אותה , בחייה או במותה ."
אם תסעו פעם למדבר באפריקה.
והיה עם תעברו שם, אל תחפזו לעזוב את המקום,
המתינו מעט, בדיוק מתחת לכוכב.
אם אז יבוא אליכם ילד קטן,
אם יהיו לו תלתלים של זהב,
אם לעולם לא יענה על שאלותיכם,
אתם תדעו אל נכון מי הוא.
אם כך יקרה, אל תשכחו אותי בצערי
מהרו וכיתבו אלי כך -
הוא חזר!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
