Over the rainbow

איפושהו ברצף הזמן הלב שלי התחלק למשבצות קטנות.

משבצת לנשיקה הראשונה, משבצת לחבר הראשון.

משבצת לאכזבה הראשונה, משבצת לשיברון לב.

משבצת לזיכרון עם ההוא וההוא, משבצת לוורד הראשון.

משבצת לבגידה הראשונה(בתקווה שהיא תהיה האחרונה).

איפושהו ברצף הזמן הלב שלי התחלק למשבצות קטנות,

ואני בכלל לא אוהבת מתמטיקה. אבל סדר אני אוהבת.

הלב שלי הפך למעין כלא ממבט על, שברגע שנכנס אליו משהו(או מישהו)- אין דרכי מילוט.

הלוואי שהייתה לי האפשרות לשחרר חלק מהאסירים שלי.

יש כל כך הרבה תחושות שהלוואי שהייתי שוכחת,

כל כך הרבה ריחות שהלוואי שהיו מפסיקים לגרום לי לחשוב על פעם,

על אחרים,

על אהבה.

ולמרות שכבר אין קשר, ולמרות שלא אמרת דבר כבר חודשים, שנים..

אני אוהבת אותך עמוק בפנים,

אני מתגעגעת אלייך,

אני מתגעגעת למי שהייתי במחיצתך.

נוסטלגיה זה מסוכן.

י"א היית דוחה

לא אתגעגע

ביייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי