אני צריכה מישהו! שיהיה שם כשאני צריכה אותו. שידבר איתי, אפילו על שטויות. שיקשיב למילמולים האקראיים שלי, לכאב שלי. הוא לא חייב להבין, אבל שפשוט יהיה קיים. לאחרונה אני מרגישה בודדה מתמיד למרות שכל החופש הייתי עם אנשים שכיף לי איתם, שאני אוהבת אחד-אחד. אבל משום מה... לא יודעת מה קורה איתי. לפעמים אני מרגישה שאנשים נלקחים ממני לטובת אחרים וזה רק מוסיף למרירות...
(אני לא מבינה למה אני תמיד כותבת דברים עצובים, קודרים, דיכואניים וכו וכו... אני בנאדם ממש שמח רוב הזמן... )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
