אני מרגישה כל כך קלה.
אוורירית.

כל דבר נראה לי צחור ובהיר.
אם מישהו יגע בי אני פשוט אחרף למעלה.
מעין נקיון אחר, נקיון אישי שלי, שנוצר מתוכי. הכל לבן ובהיר, אני חושבת שאני יכולה להרגיש הנאה כשהיא מתרחשת.
זה לא קרה לי בעבר.
לא עשיתי כלום.
אחרי ימים כל כך עמוסים, אך מלאים בהנאה חצי אמיתית חצי מזוייפת, שבכל מקרה גרמה לי לחייך, היום פשוט נשארתי בבית.
קמתי התקחלתי, הלכתי למחשב, קראתי ספר, שמעתי מוסיקה, סידרתי את החדר שנראה פתאום כל כך לבן, טהור אפילו.
הזיעה שמלווה אותי בחודשים האחרונים לא הגיעה אלי היום למזלי. לדעתי זה תרם הרבה להרגשה שלי.

השמחה על כך שאמא שלי גאה בי, שלמדתי ממנה, למרות שכבר כמה שנים אני נלחמת בעולם הערכי שהיא מנסה להשריש בי.

אם יש שיר בעולם שמעודד אותי לא משנה מה קורה זה זה.
ואני בכלל לא אוהבת אותם.
טוב אולי קצת.
אבל הם לא טובים בכלל.
טוב אולי קצת.
אם כבר לשמוע פופ, אז שזאת תהיה להקה שמוגדרת בויקיפדיה כרוק קל, לא ככה?