ככל שאנחנו גדלים, ככה אנחנו יודעים פחות לענות על השאלה הזאת.
כשהיינו קטנים ידענו לענות עליה ישר, כל אחד והחלום שלו.
לפחות אז עוד העזנו לחלום.
"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"
וככל שהשנים עוברות, מתווספים להם עוד ענני דאגה,
אבל אלה כבר דאגות אמיתיות, של ילדים גדולים
דאגות שמסתירות לנו את החלום, שפעם היה ברור כל כך.
גם בגיל 26 השאלה הזאת עדיין מפתיעה-
"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"
שאל אותי הערב האחיין שלי כשבאתי לשמור עליו.
הסברתי לו שאני ממשיך בתואר שני מחקרי (בדיוק כמו הראשון).
"אבל מה אתה רוצה לעשות?"
ואז אתה מסביר מה שאתה מאמין שתוכל לעשות בסוף כל התארים האלה.
ותוך כדי שאתה מסביר אתה שומע את עצמך,
ועוצר לרגע ותוהה עם עצמך -
זה באמת מה שרציתי להיות?
השנים הקרובות (26 וצפונה) אלה הם השנים שייעצבו את חיינו,
במה נעסוק? איפה נגור? במי נתאהב?
אני כבר לא בטוח מה רציתי להיות,
ואני עדיין לא יודע מה אני רוצה להיות,
אני רק מקווה שאני לא אאכזב את הילד החולם שהייתי.
כינוי:
נ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
