3 לפנות בוקר. 

יושב על המרפסת, מקשיב לקולות העיר הישנה

המחשבות זורמות כמו העננים שחולפים לאיטם בשמי הלילה. 

המזוודה ארוזה,  הבטן  כבר מתרגשת,  עוד רגע הטיסה. 

שאיפה עמוקה אחרונה, ויוצאים לדרך. 

חופש.

יותר מידי שנים עברו מאז הפעם האחרונה,  

אבל אם זאת סופה של תקופה,  אז זאת גם התחלה חדשה. 

ולפני שנספיק למצמץ, גם זה יחלוף כהרף עין. 

תקופות של שינויים, שינויים של תקופות. 

מי חשב שככה יראו  החיים בגיל 29?