My secret life

היי לכן בנות יקרות.

אז אוקיי, אתמול כבר על ההתחלה הייתה לי מעידה קטנה. בטעות, אבל באמת בטעות מחקתי לחברה שלי את העבודה שלה שהיא כתבה במשך יומיים, ושמרה אצלי במחשב ואני כמו סתומה מחקתי בלי לשים לב. אז הרגשתי כל כך רע עם עצמי, כל כך מטומטמת שהדבר היחיד שהיא ביקשה ממני לא למחוק עד שהיא תעביר למחשב שלה...

בקיצור, הרגשתי רע עד שאכלתי סתם ככה מעצבים שטויות והרבה שטויות. וגם קניתי לה משהו קטן כי הרגשתי כל כך רע עם עצמי כי אני יודעת מה זה לשבת שעות על עבודה ופשוט אחר כך זה נעלם...זה מטריף ומעצבן והזמן פשוט הולך ואוזל...בקיצור מקווה שהיא תספיק לעשות את העבודה ותגיש אותו בזמן..

הרגשתי כל כך רע שאחרי שאכלתי שטויות נזכרתי שאני הייתי אמורה לצום, והחלטתי לצום מ 20:00 בערב. כי משם עצרתי עם האכילה המטומטמת.

טוב לא משנה מה היה העיקר אני רושמת פה בפוסט שנישברתי ואז אספתי את עצמי ושוב המשכתי מאיפה שעצרתי. וכבר עברו 20 שעות מאז הצום, רק שעכשיו אני מרגישה מורעבת, כי הקיבה השמנה שלי לא רגילה לחוסר מזון יותר מ שעתיים... ( חוץ מהלילה ).. אז אני עכשיו שוקלת אם להתאפק עוד 4 שעות, כאילו זה כולה פאקינג 4 שעות חח, אני יכולה לעבור את זה לא? אז הנה עכשיו אני מכינה לעצמי תה בשביל להעביר את הרעב המציק הזה..

ווואלה, התגעתי להרגשות האלה..לקיבה שמדברת איתי ואני משתיקה אותה ואומרת לה לחכות עוד טיפה. כאילו זה די מטוטמם ופסיכי אבל אני מודה, שאני נורא מתגעגעת לתחושות האלה, להרגשות האלה של ... רעב... פסיכי הא??

בקיצור, כמו מטומטמת סופרת את השעות...כמו ביום כיפור חח.. רק שעכשיו למזלי יש לי ים דברים לעשות, סיכומים ודברים כאלה, ארגון הבית וכאלה..

בעזרת השם היום אני אעשה ספורט, ובלי עצלנות. כאילו לא מתאים לי להיות כזאת עצלנית מבחינת ספורט! אני כל החיים שלי הייתי עושה ריצות, אירובי וכו'..

אז מה שונה עכשיו? סתם העצלנות הזאת שנדבקה בי. דיי חייבת להוריד אותה ממני, יש לי ים דברים לעשות..

יאללה ביי...

תמונות לחיזוק עצמי:

מחזיקה אצבעות..

שיום אחד, אוכל לשים מכנסיים וחצאיות קצרות...

ולהרגיש כל כך בטוחה בעצמי ולהפסיק להסתיר את הרגליים השמנות...

 כי אני כבר לא שמנה , אני רזה...והגעתי לשאיפה שלי סוף סוף!!