יש כמה אנשים שציפו לראות את הפוסט הזה כבר שבוע שעבר, אז הנה הוא הגיע :)

הרבה זמן לא כתבתי בבלוג כי את האמת הייתי בסוג של דיכאון ודי מכונס בעצמי - סוג של "מחזור" XD

לא יודע להסביר למה זה קורה לי אבל לפעמים אני נכנס לדיכאון ככה סתם בלי סיבה מוצדקת, אני נותן לעצמי את ההרגשה שהחיים לא שווים ואני מרחיק את עצמי מאחרים ואני חוסם אנשים מלהבין מה עובר עליי.

טוב אני לא מושלם, אף פעם לא אמרתי את זה ואף פעם לא הראתי את זה, לפעמים שמסתכלים על בן אדם שחושבים שהוא מוצלח ושהוא "מסודר" בחיים, קל לשפוט את הבן אדם ולהגיד לו "למה אתה ככה? תתעודד החיים שלך תותים!", אבל אנשים לפעמים לא מבינים שלפעמים על אותם אנשים "מוצלחים" ו-"מושלמים" החיים יותר קשים כי מצפים מהם ליותר ותמיד הם צריכים להיות עם היד על השעון ולהיות מודאגים.

אז בשבוע האחרון (אולי אפילו שבועיים) הייתי בדיכאון כבד, במיוחד ביומי ראשון - רביעי, זה האמת היה בגלל חוסר הידיעה, אם יש משהו שאני שונא בחיים זה אי וודאות.

קיבלתי לפני כשלושה שבועות, הצעת עבודה בחברה חדשה בתור איש IT ומפתח אתרים, לקוחה שלי שעובדת איתי כבר כמעט שנה היא סמנכ"לית שם אז היא המליצה עליי, נפגשנו, יצאו לפאב לחגוג את הקמת החברה, ווואלה הרגשתי שזה מקום שאני רוצה לעבוד בו, מקום עם אנשים שמבינים אותי ומעריכים אותי, לא כמו בבסיס שצוחקים עליי על זה שאני גיק - לא שאני מייחס לזה יותר מידי חשיבות, אבל אי אפשר כל הזמן להתעלם.

אז דיברתי עם המפקדת שלי והיא דיברה עם המ"פ, כמובן בגלל שאני והמ"פ שלי ביחסים ממש טובים, החלטתי להיכנס אליו גם, ביקשתי ממנו אישור עבודה, והוא הסכים, אך אמר שעליו לדון על זה עם המג"ד ולקבל את האישור שלו.

ביום ראשון הלכתי למ"פ שלי ושאלתי אותו מה המג"ד אמר, הוא אמר לי שהמג"ד לא היה הכי בעד (יש לנו גדוד שכל מה שאתה צריך לקבל, אתה לא מקבל), מאותו הרגע שקעתי בדיכאון כי כל כך רציתי את זה, באמת הרגשתי מה זה המשפט - כגודל הציפייה, גודל האכזבה.

אך לא ויתרתי, המ"פ שלי אמר שהוא ידבר עם המג"ד שוב ביום חמישי, ביום חמישי פשוט הלכתי לאיבוד, שקעתי בהרהורים, תפילות מה שאתם לא רוצים, התחננתי לקבל את זה.

התקשרתי למ"פ שלי ביום חמישי אך הוא לא ענה, שלחתי SMS גם בשישי והוא לא ענה.

שהייתי אצל הספר שלי בשעות הצהריים בשישי, המפקדת שלי מתקשרת ומבשרת לי את הבשורה שהכי רציתי לשמוע - קיבלתי אישור עבודה! מיד נפלתי על הרגליים ועוד שנייה התחלתי לבכות, לשם שינוי קצת מזל טוב בחיים שלי לאחרונה.

סיימתי להסתפר ושלחתי SMS למ"פ שלי עם ברכת תודה שהוא נלחם על זה ושהוא עשה לי את הסופ"ש ואפילו יותר, קיבלתי ממנו SMS בחזרה מאוד מרגש ואני לשם שינוי מרגיש שוואלה באמת מעריכים את מה שאני עושה ונלחמים בשבילי.

אני הולך עכשיו להתחיל תקופה חדשה בחיים של אופטימיות ושינוי כמו שהבטחתי, דור חדש יפציע ללא דיכאון וללא פסימיות!

ולסיום, קרינה, תודה רבה על השיחה ביום ראשון בלילה אחרי זלילת טורטייה בשעות לא סבירות, תודה רבה רבה ומצטער שלא הפנמתי את מה שאמרת, מקווה שאת מבינה למה, ופעם הבאה את מוזמנת לדפוק לי כיסא על הראש כדי שייכנס לי לראש מה שאת אומרת :)