יש לי ידידה שהכרתי לא מזמן בטיול בצבא, במהלך הטיול לא דיברנו כל כך כי לא הכרנו, אבל אהבתי את האישיות שלה ואת המראה שלה.
חודש אחרי הטיול התחלנו לדבר, אני לא זוכר אפילו איך אבל מאז ועד היום אנחנו מתכתבים הרבה ב-SMS-ים, צוחקים בעיקר ומשתדלים להתראות שאפשר.
יש לה אישיות מדהימה, האופטימיות שלה זה מה שחסר לי בחיים, היא אחד האנשים האופטימיים שהכרתי, אני מניח שהיא באמת מתאימה לתפקיד שלה.
בשבועיים האחרונים לוקח לי כמעט שעה להירדם כי אני חושב עליה וחושב מה לעשות.
היא גרה יחסית לא רחוק ממני ודיברנו כבר כמה פעמים שנפגש, נצא לאיזה פאב או משהו עם ידידות שלה, הייתי רוצה לצאת איתה אחד על אחד אבל אני לא חושב שהיא יודעת שאני חושב עליה במובן של בת זוג, אני לא זוכר מתי פעם אחרונה הרגשתי ככה...
לא עובר יום שאני לא מדבר איתה, אני חושב עליה רוב היום, היא לא יוצאת לי מהראש ואני שמח מזה, אני הייתי רוצה לראות את הידידות שלנו עולה לשלב הבא ושנהיה זוג, אני מרגיש שהכימיה ביננו ממש ממש טוב.
הקטע הוא שאני לא יודע מה היא חושבת עלי, אפילו שהשיחה זורמת והרבה פעמים שהיא מגיעה לבסיס שלי אני הבן אדם הראשון שהיא אומרת לו שלום והאחרון שהיא אומרת לו להתראות.
ניסינו כבר כמה פעמים להפגש אבל מטעמים כספיים לא יכולתי להיפגש איתה ( מחסור ב-$$$ ), אבל עכשיו שאני עובד, אני רוצה להיפגש איתה, אין לי בעיה עם ידידות שלה כדי שהיא תרגיש בסביבה הכי נוחה שיש :)
חבר טוב שלי אמר לי שלא כדאי ללחוץ, עדיף לצאת לכמה יציאות עם חברים וידידות, ומקסימום אח"כ לתפוס אותה לבד ולשאול אותה מה היא חושבת על ששנינו נצא לבד.
אני ממש אובד עיצות כי אני לא יודע מה תהיה התגובה שלה, אם התגובה שלה תהיה שלילית זה יכול להרוס את הידידות ביננו וזה משהו שלא הייתי רוצה לאבד בעד שום מחיר בעולם...
עברו כמעט 3 שנים מאז שאני והאקסית שלי נפרדנו, היא מאז עברה כמה חברים, ולי אפילו חברה אחת לא הייתה מאז, אני בטוח שהתגברתי עליה כי אני לא חושב עליה ובקושי מדבר איתה בכלל...
אני מניח שזה שהפסקנו לדבר זה סוג של דבר טוב, זה הצליח כי זה גרם לי לשכוח אותה ולהתגבר עליה...
בחזרה לעניינו, אני לא יודע מה לעשות, אני מתחרפן, לא מסוגל להפסיק לחשוב עליה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
AnEnigma