השעון מצלצל ביום ראשון ב-6 וחצי בבוקר, נכנס להתקלח, מצחצח שיניים, שוטף את הפה עם מי פה, שם עדשות, עולה על מדים, לוקח את התיק ויוצא מהבית ב-7.

עולה על אוטובוס ב-7:15 לכיוון הרכבת, מגיע לרכבת ב-7:40 ועולה על הרכבת של 7:56 לכיוון ב"ש, יורד בלוד ומחליף רכבת (מסילות שונות).

מגיע לב"ש ב-9:30 ועולה על אוטובוס פנימי לבסיס.

מגיע לבסיס והולך להשים את התיק שלי בחדר, רואה את המפקדת שלי יושבת מול המחשב וממשיך להתעלם ממנה, מתחנן שהיא לא תפנה אליי.

לא עושה כלום עד 19:00, שיחת פלוגה, מקלחת ולישון - חושב לעצמי, עוד יום מיותר נגמר...

השעון מצלצל ב-6 וחצי בבוקר ביום שני, מתארגן ועולה על מדי ב', מכין את התיק ושם אותו ב-55/56 (רכב), עוד בוקר מעייף. כרגיל אנחנו נצא באיחור ולא ב-7 אלא ב-7 וחצי, והמפקדת תתדרך ואותנו לקראת נסיעה, היא תדבר ואני אתרכז חזק בלא לשמוע את הקול שלה בכדי לא לחטוף עצבים.

אנחנו נצא לדרך ואני אודיע למבח"ר שיצאנו לדרך ואנחנו בדרך לבסיס הראשון.

היום ייגמר ויהיה מעייף, מסיים אותו בצוקי עובדה, הבית השני שלי, שם אני מבלה את רוב הפז"מ הצבאי שלי. אני ארדם לאיזה שעתיים ואז אקום, אלך להתקלח ואחרי זה לבהות קצת בתקרה, לגלוש בפלאפון ולישון.

השעון מצלצל ב-7 בבוקר ביום שלישי, מתארגן ועולה על מדי ב', מכין את התיק ושם אותו ב-55\56 (רכב), עוד בוקר מעייף. נכנס לרכב, נתקשר למפקדת כדי שהיא תעשה לנו תדריך יציאה בטלפון, היא תענה ב-"היי" המעצבן שלה שרק לשמוע אותו מעלה לי את העצבים. נצא לדרך אחרי בד"ח, ויאללה ממשיכים לנסוע בגזרה הדרומית של הנגב ונסע לבסיסים לתקן תקלות קשר.

היום ייגמר ויהיה מעייף, מסיים אותו בצוקי עובדה, הבית השני שלי, שם אני מבלה את רוב הפז"מ הצבאי שלי. אני ארדם לאיזה שעתיים ואז אקום, אלך להתקלח ואחרי זה לבהות קצת בתקרה, לגלוש בפלאפון ולישון.

השעון מצלצל ב-7 בבוקר ביום רביעי, מתארגן ועולה על מדי ב', מכין את התיק ושם אותו ב-55\56 (רכב), עוד בוקר מעייף. נכנס לרכב, נתקשר למפקדת כדי שהיא תעשה לנו תדריך יציאה בטלפון, היא תענה ב-"היי" המעצבן שלה שרק לשמוע אותו מעלה לי את העצבים. נצא לדרך אחרי בד"ח, ונתחיל לסוע צפונה לכיוון ב"ש ובדרך נעצור בכמה בסיסים לתקן תקלות קשר. נגיע לב"ש אחה"צ, נתעצל לפרוק את הרכב, נשב מול המחשב ונעדכן את הקבצים במידע החדש. נלך לחדר נבהה עוד קצתת בתקרה ונגלוש בפלאפון. מאוחר יותר בערב נלך להתקלח ונחשוב איך השבוע היה מיותר.

השעון מצלצל ב-7 בבוקר ביום חמישי, מתארגן ועולה על מדי א', מנקה קצת את החדר ומחכה למסדר ב-7 וחצי. המסדר יעבור יבקשו לראות פק"לים, יגידו לנו שיש מסדר נוכחות למעלה ב-8, נעלה, יהיה מסדר הוכחות שוב יבקשו להוציא פק"לים כאילו השתנה הרבה ב-30 דקות האחרונות. אני אלך לחפש את עצמי עד 12 מתי שיהיה תדריך יציאה. בזמן הזה אני אתעצבן איך אנשים שעושים פחות ממני יצאו יותר מוקדם כי יש להם מפקד טוב או שלמפקד שלהם לא אכפת, ואני ארקב בפלוגה עד 12. יגיע התדריך יציאה, נוציא פק"לים בפעם השלישית, ונצא לתחנה המרכזית באוטובוס פנימי.

נעלה על הרכבת של 12:44, אני אשים אוזניות ואתנתק מעולם ומהחבר'ה שיושבים מולי או לידי, נגיע ללוד ונצא מהתחנה, נקח קו 249 לרחובות, נגיע הביתה אחרי חצי שעה ונשב מול המחשב, אחרי כמה דקות יהיה משעמם ואני אלך לישון, אקום בערך ב-18:00 בשביל ללכת עם אבא לקניות, נחזור ואני לא אעזור לו לסדר את הקניות, לא יודע למה. אני אלך להתקלח ולישון ב-2 בלילה.

השעון מצלצל ב-7 בבוקר ביום שישי, אני אעשה DISMISS ואחזור לישון, שוב הבטחתי שאני אלך עם אבא לקנות ירקו ופירות בשוק וזה לא קרה, עוד אכזבה להורים שלי. אני אלך איתם ב-11 לאכולארוחת בוקר בנאפיס, אני אזמין כרגיל את הזיווה שלהם עם מים בטעם אפרסק. נחזור הביתה ואני אשב מול המחשב, אראה קצת סדרות או סרט, ארדם ואקום שנכנסה שבת, אבא שלי ישאל אותי אם אני בא לביה"כ, אני אגיד לו ששבוע הבא, כרגיל מבטיח ולא עומד במילה שלי, עוד אכזבה להורים. ארוחת שישי תגיע נקדש, נאכל, אני אפנה מהשולחן ואחזור לחדר למחשב לשחק.

החברים יתקשרו אם אני רוצה לצאת, אני אגיד להם שאני תקוע כרגע בלי כסף או שאין לי כוח או שיש לי אורחים, אני יודע שאני אצטער על זה בבוקר למחרת שאני אראה שהם העלו תמונות מהמקום שהם יצאו אליו, כרגיל עוד אכזבה וייאוש לחברים שלי ממני, למה הם חברים שלי אני לא יודע...

אלך לראות טלוויזיה ב-00:00 עד 2 בלילה ואלך לישון.

אקום בשעה 11 בבוקר יום שבת ואלך לצחצח שיניים, אגלוש באינטרנט ואראה קצת סדרות או סרט, ככה עד צאת שבת. בצאת שבת אני אתגלח אתקלח ואארגן את התיק ואת המדי א' למחר. הולך לישון ב-4 בלילה וחושב איזה שבוע מיותר עבר ואיזה שבוע עלוב יתחיל עוד כמה שעות.

סה-לה-בי, אלו החיים שלי, שגרה מעייפת, שוברת ומדכאת, אין לי כוח כבר לזה, מחכה כבר להשתחרר עוד 11 חודשים, מקווה שלא ישאירו אותי קבע כי אני לא אשרוד, לא התפקיד ולא במקום.

שגרה, דבר טוב או רע?