עבר המון זמן מאז שכתבתי לאחרונה, לשמחתי ולצערי עברו עליי דברים טובים ורעים...

חזרתי היום מיום פתוח בהרצליה, יום שחיכיתי לו רבות ושמילאה אותי בהתלהבות רבה... לצערי חטפתי כאפת מציאות, ולא בגלל הכסף, כי זה משהו שאפשר לפתור תמיד, לצערי לא השקעתי כל כך בלימודים בתיכון וציוני הבגרות שלי לא בשמיים, ואני הייתי בטוח שאני השנה בעזרת השם אתחיל ללמוד, אבל זה כנראה לא יקרה...

אני לא רוצה להגיע למצב שאני דוחה בעוד שנה את הלימודים, אבל גם לא רוצה להתפשר...

אני אומנם מוקף באנשים, אבל אני לא יכול להכליל אף אחד מהם כחברים שלי, אין לי עם מי לדבר על מה שאני מרגיש, זה אוכל אותי מבפנים ואני מפחד שבסוף אהיה קהה לרגשות ושלא ארגיש כלום...

תמיד אני זה שיוזם את השיחות, ונדיר ששואלים מה איתי, ואני גם לא מספר, כי מי רוצה לשמוע אנשים דיכאוניים? מי רוצה לנסות לעודד אחרים?

אז אני בודד בעולם הזה...