היום אמא שלי שאלה אותי מה קרה שאני לא יוצא כבר בשישי עם החברים שלי, שיקרתי לה: "הם לא יוצאים, לא יודע למה...", והאמת היא, שהם כן יוצאים, אני ניתקתי איתם קשר, הם לא יודעים את זה כי אני כל הזמן מתרץ להם למה אני לא רוצה או לא יכול לצאת...

ואז במהלך די פתטי אני אורב בפייסבוק ומחכה שיופיע לי איפה הם עשו צ'ק-אין או תמונה שלהם שהם העלו, וכרגיל אני אוכל את עצמי...

כל פעם שאחד מהם מתקשר אני מסנן ואז שולח הודעה שאני לא יכול לענות... אמרתי לכם... פתטי...

אני בן אדם דיכאוני, מה אני אעשה... לא דיכאוני ברמה של לחתוך ורידים, דיכאוני ברמה של לאהוב את הבדד הזה...

אבל זה מה שמוזר... אני אוהב לעבוד לבד, אני אוהב לשמוע מוזיקה לבד, אני אוהב לשבת לבד, אבל אני כן אוהב להיות עם חברים וכן רוצה מישהי...

אני מניח שאני מבודד את עצמי מהעולם כי אני מעניש את עצמי...

מעניש את עצמי על זה שאני לא סבלני,

מעניש את עצמי על זה שאני מתייחס להורים שלי חרא,

מעניש את עצמי על זה שאני לא מצליח למצוא בחורה וחושב שמשהו לא בסדר אצלי,

מעניש את עצמי על זה שאני משקר להורים ולחברים שלי,

מעניש את עצמי על זה שאני דוחה דברים ומוצא רק תירוצים,

מעניש את עצמי על זה שאני מרגיש לא יוצלח, שאני צריך לעשות הרבה דברים בשביל לשפר את עצמי

מעניש את עצמי על זה שאני, טוב נו... זה אני...

החלטתי אבל שהפעם הגיע הזמן שבאמת אעשה שינוי, כי את האמת, הגעתי למצב שאני כבר מרגיש שאני שבר כלי, אני שוכב במיטה שעות כי אני מרגיש שאין טעם לקום מהמיטה, עוד יום שיכלול חוסר מעש ורוטינה משעממת ושוחקת...

לפעמים אני מצטער שעזבתי את הצבא... היה כיףך להיות מוקף באנשים שבאמת מבינים אותך ושבאמת אפשר להחשיב אותם כחברים...

אז שיהיה שבוע טוב ונקווה שהפעם לשם שינוי כן אעמוד במילה שלי ואתחיל במסע של שיפור עצמי...

עוד פוסט מרמור, אל תקראו...

אני מרגיש שמיום ליום אני מאבד את השפיות, מאבד שליטה על החיים שלי...

התחלתי ללמוד קורס מתמטיקה 5 יח' שגומר לי את החיים ואני רק בשבוע השני של הקורס, אני מרגיש מפגר ומטומטם... מבין למה ההורים אמרו לי עוד שהייתי בבית הספר להשקיע בלימודים, כי כמובן שאחרי 7 שנים מכיתה י"ב אני מוצא את עצמי משפר בגרויות בשביל הסיכוי ללמוד במקום נורמלי לתואר ראשון...

3 חודשים אחרי שהשתחררתי מהצבא פתחתי את העסק שלי והיו לי תוכניות גדולות לגביו, הצלחתי לגייס לקוחות וכבר סגרתי חוזים, שמתי לעצמי מטרה להפוך להיות עוסק מורשה ושיהיו לי שני עובדים עד סוף השנה, והייתי ממש בכיוון של זה, אבל הקורס גומר אותי, אני לא יכול לקחת פרוייקטים כי אני מקבל עשרות של תרגילים כשיעורי בית, וכל תרגיל זה לפחות חצי שעה...

המורה בקורס אמר לנו דבר שנחרט לי בראש ואני כל הזמן חושב עליו, שיוצא לו לראות כל מחזור כמה תלמידים שלא מצליחים להוציא ציון טוב בבגרות ולכם הם נאלצים להתפשר על מוסד לימודים או על תחום הלימודים ודופקים לעצמם את העתיד...

אני מרגיש שאני הולך להיות אחד מאלה, אני רק בשבועיים הראשונים של הקורס ואני מרגיש מובס, אני מפחד שאני אדפוק לעצמי את העתיד ובסוף אלמד מקצוע שאני לא רוצה...

בינתיים הכל קורס לי בחיים, לא יצאתי עם חברים שלי כבר חודשיים, וזה בגלל שכל פעם שאני יוצא איתם אני יושב ולא מדבר, מדוכא מהחיים ואני רוצה לחסוך להם את הדיכאון של להיות בחברתי אז אני לא יוצא איתם, אין לי חשק כבר...

אני בן 25 בלי חברה ובלי כלום, הביישנות הורגת אותי, ובינתיים שתי ידידות שלי שאני מת להיות לצידם תפוסות (ואני הדביל, כי אני גרמתי לזה) והשלישית לא מעוניינת...

אין לי כוח כבר, עייפתי מהחיים, אני מנסה לעודד את עצמי ורק נכנס עוד יותר לדיכאון...

אני כנראה עושה משהו לא טוב שהבחור הגדול למעלה מנסה ללמד אותי לקח...