היום אמא שלי שאלה אותי מה קרה שאני לא יוצא כבר בשישי עם החברים שלי, שיקרתי לה: "הם לא יוצאים, לא יודע למה...", והאמת היא, שהם כן יוצאים, אני ניתקתי איתם קשר, הם לא יודעים את זה כי אני כל הזמן מתרץ להם למה אני לא רוצה או לא יכול לצאת...

ואז במהלך די פתטי אני אורב בפייסבוק ומחכה שיופיע לי איפה הם עשו צ'ק-אין או תמונה שלהם שהם העלו, וכרגיל אני אוכל את עצמי...

כל פעם שאחד מהם מתקשר אני מסנן ואז שולח הודעה שאני לא יכול לענות... אמרתי לכם... פתטי...

אני בן אדם דיכאוני, מה אני אעשה... לא דיכאוני ברמה של לחתוך ורידים, דיכאוני ברמה של לאהוב את הבדד הזה...

אבל זה מה שמוזר... אני אוהב לעבוד לבד, אני אוהב לשמוע מוזיקה לבד, אני אוהב לשבת לבד, אבל אני כן אוהב להיות עם חברים וכן רוצה מישהי...

אני מניח שאני מבודד את עצמי מהעולם כי אני מעניש את עצמי...

מעניש את עצמי על זה שאני לא סבלני,

מעניש את עצמי על זה שאני מתייחס להורים שלי חרא,

מעניש את עצמי על זה שאני לא מצליח למצוא בחורה וחושב שמשהו לא בסדר אצלי,

מעניש את עצמי על זה שאני משקר להורים ולחברים שלי,

מעניש את עצמי על זה שאני דוחה דברים ומוצא רק תירוצים,

מעניש את עצמי על זה שאני מרגיש לא יוצלח, שאני צריך לעשות הרבה דברים בשביל לשפר את עצמי

מעניש את עצמי על זה שאני, טוב נו... זה אני...

החלטתי אבל שהפעם הגיע הזמן שבאמת אעשה שינוי, כי את האמת, הגעתי למצב שאני כבר מרגיש שאני שבר כלי, אני שוכב במיטה שעות כי אני מרגיש שאין טעם לקום מהמיטה, עוד יום שיכלול חוסר מעש ורוטינה משעממת ושוחקת...

לפעמים אני מצטער שעזבתי את הצבא... היה כיףך להיות מוקף באנשים שבאמת מבינים אותך ושבאמת אפשר להחשיב אותם כחברים...

אז שיהיה שבוע טוב ונקווה שהפעם לשם שינוי כן אעמוד במילה שלי ואתחיל במסע של שיפור עצמי...

אז הרבה זמן לא כתבתי, אני מניח שזה העצלנות והדיכאון שהכניעו אותי, החלטתי לא לכתוב, לא לשתף, חשבתי שלא מגיע לעולם לדעת מה עובר עליי כי הוא רק פוגע בי...

בחודשים האחרונים התחלתי להגעל מעצמי, העצלנות הכניע אותי, הבזבזות גדלה והחוסר סבלנות שלי גדלה, הפכתי להיות בן אדם בלתי נסבל, אני מניח שזה כנראה היה הדיכאון שהשפיע עליי...

אני יודע שבעבר אמרתי את זה וזה לא קרה אבל הפעם אני באמת מתכוון לזה...

החלטתי ש-2014 תהיה השנה שתסמן את התחלת השינוי ותהפוך אותי לאדם טוב יותר...

עצלנות - התחלתי לרוץ, אבל לא באופן רציף, המצאתי לעצמי תירוצים והתחמקתי מלרוץ, וזה דפוק כי זה בשבילי אבל אני מרגיש שאני לא רוצה לעשות את זה על אף שאני צריך...

הבנתי שהדרך היחידה היא לפעול בלא לוותר לעצמי והדרך היחידה לעשות את זה היא להציג בפני כל הזמן את הנתונים, החלטתי שכל שבוע אני אשקל וזו תהיה הדרך הכי טובה על מנת שאני אוכל לתת לעצמי מוטיבציה.

נכון להיום אני שוקל 73 ק"ג, אומנם זה לא הרבה אבל אני מרגיש קצת שמנמן וקציצה...

בזבזנות - אמרתי לעצמי שאני אחסוך כל חודש, איזה לחסוך ואיזה נעליים, יותר מדי הוצאות, אומנם אני לא במינוס ולא מבזבז יותר ממה שיש לי (לשם שינוי), אבל אני מעכשיו מקצץ ממש ממש את ההוצאות, מקציב לעצמי תקציב שבועי של 350 ש"ח, שזה הרבה מאוד מכיוון שאני כל הזמן בצבא ובבית רק בסופש"ים.

חוסר סבלנות - לקראת סוף השנה נהייתי קצת יותר סבלני כלפי אמא שלי, אבל בשבועיים האחרונים זה התדרדר, לא יודע למה, למה אני ככה מתנהג כלפי אמא שלי, לא מגיע לה שאני אתנהג אליה ככה, היא היחידה שתומכת בי בניגוד לאבא שלי...

מעכשיו אני נושם עמוק, תמיד מציג חיוך ועושה ישר מה שמבקשים ממני...

סקרנות - פעם היה לי את היצר הזה ללמוד כמה שיותר, לדעת כמה שיותר, ככה למדתי בניית אתרים ותכנות מגיל 13, ובהחלט זה השתלם לי, אני מניח שהצבא אשם בזה קצת, אם הייתי בתפקיד של תכנות ולא הייתי מבזבז שנתיים מהחיים שלי על י"ג-י"ד בהנדסת תוכנה, הייתי במקום אחר וטוב יותר, אבל לא נורא...

החלטתי שמה שאני רוצה לעשות בו בעתיד זה תכנות, עם דגש על בניית אתרים, היי, יש לי ניסיון של עשור שניםף היה לי עסק 3 שנים מתוכם וממש נהנתי מזה ואני באמת מרגיש מזה סיפוק...

הצבא ניוון לי קצת את המוח והחלטתי שאני חוזר ללמוד בניית אתרים בשיא הכוח, הרבה השתנה ב03 שנים ואני מרגיש שאני צריך את זה, אז שיהיה לי בהצלחה

אז לשנה החדשה אאחל שיהיה לנו טוב יותר, מלאה באהבה, אושר, עושר, בריאות, כושר, הצבת יעדים וכבישת יעדים אלו!

ואיזה דרך יותר טובה יש להתחיל את השנה מאשר סט מטורף של דור דקל!

לסט המלא: https://soundcloud.com/dor-dekel/nye-2014-djset-parts1-2