אחרי הרבה זמן שלא כתבתי פה החלטתי להראות אות חיים ושאני עדיין מעדכן...
אז יש לי שני עדכונים חשובים, האחד חצי שמח וחצי עצוב, והשני משמח.
נתחיל בחצי משמח חצי עצוב...
לפני שלושה שבועות אזרתי את כל כוחי והחלטתי לשאול את ידידה שלי אם היא מעוניינת שנקדם את מערכת היחסים ביננו ונהפוך לזוג, לשמחתי שמעתי שהיא רצתה לשאול את זה גם, וגם שמעתי מידידות שלי שהיא הייתה מאוהבת בי.
אז שמחתי שסוף סוף יש לי חברה וגם פתאום הרגשתי לשם שינוי שמח מבפנים ושלם עם עצמי...
Long story short - אז לא עבד ביננו, היו הרבה ריבים ואחרי זמן מה החלטתי שזה כנראה לא הולך והגיע הזמן להיפרד, היינו מדברים על הריבים ועל הבעיות, אבל זה לא היה עוזר והיה מתחיל להימאס.
אחרי שיחה של שעה וחצי של דיבורים והסברים, החלטנו להישאר ידידים וניתקנו את השיחה.
למחרת ראיתי אותה אבל לא יכולתי לגשת אליה זה הרגיש לי מוזר, אז החלטתי להתחמק.
אחרי הקטע הזה, הבנתי כל כך הרבה כמה חוסר ביטחון עצמי יש לי, שאני בן 23 וחצי ולא היה לי אומץ לנשק אותה בשלושה שבועות...
אני מתחיל להתייאש ולאבוד עיצות, לא יודע מה יהיה איתי, אולי אני אמות לבד בודד...
כואב לי הלב לראות את זה שלחברים שלי יש חברה וקל להם להשיג בנות, ואני - כלומניק...
אין לילה שאני לא הולך לישון בשתיים - שלוש בלילה ועל הדרך קם 20 אלף פעם בלילה מנדודי שינה...
הדבר השני שאולי משמח במקצת זה שאני הולך מחר לכנס משתחררים...
לא יודע עדיין אם אני אכנס לקבע או אשתחרר, המתח הורג אותי...