אז הרבה זמן לא כתבתי, אני מניח שזה העצלנות והדיכאון שהכניעו אותי, החלטתי לא לכתוב, לא לשתף, חשבתי שלא מגיע לעולם לדעת מה עובר עליי כי הוא רק פוגע בי...
בחודשים האחרונים התחלתי להגעל מעצמי, העצלנות הכניע אותי, הבזבזות גדלה והחוסר סבלנות שלי גדלה, הפכתי להיות בן אדם בלתי נסבל, אני מניח שזה כנראה היה הדיכאון שהשפיע עליי...
אני יודע שבעבר אמרתי את זה וזה לא קרה אבל הפעם אני באמת מתכוון לזה...
החלטתי ש-2014 תהיה השנה שתסמן את התחלת השינוי ותהפוך אותי לאדם טוב יותר...
עצלנות - התחלתי לרוץ, אבל לא באופן רציף, המצאתי לעצמי תירוצים והתחמקתי מלרוץ, וזה דפוק כי זה בשבילי אבל אני מרגיש שאני לא רוצה לעשות את זה על אף שאני צריך...
הבנתי שהדרך היחידה היא לפעול בלא לוותר לעצמי והדרך היחידה לעשות את זה היא להציג בפני כל הזמן את הנתונים, החלטתי שכל שבוע אני אשקל וזו תהיה הדרך הכי טובה על מנת שאני אוכל לתת לעצמי מוטיבציה.
נכון להיום אני שוקל 73 ק"ג, אומנם זה לא הרבה אבל אני מרגיש קצת שמנמן וקציצה...
בזבזנות - אמרתי לעצמי שאני אחסוך כל חודש, איזה לחסוך ואיזה נעליים, יותר מדי הוצאות, אומנם אני לא במינוס ולא מבזבז יותר ממה שיש לי (לשם שינוי), אבל אני מעכשיו מקצץ ממש ממש את ההוצאות, מקציב לעצמי תקציב שבועי של 350 ש"ח, שזה הרבה מאוד מכיוון שאני כל הזמן בצבא ובבית רק בסופש"ים.
חוסר סבלנות - לקראת סוף השנה נהייתי קצת יותר סבלני כלפי אמא שלי, אבל בשבועיים האחרונים זה התדרדר, לא יודע למה, למה אני ככה מתנהג כלפי אמא שלי, לא מגיע לה שאני אתנהג אליה ככה, היא היחידה שתומכת בי בניגוד לאבא שלי...
מעכשיו אני נושם עמוק, תמיד מציג חיוך ועושה ישר מה שמבקשים ממני...
סקרנות - פעם היה לי את היצר הזה ללמוד כמה שיותר, לדעת כמה שיותר, ככה למדתי בניית אתרים ותכנות מגיל 13, ובהחלט זה השתלם לי, אני מניח שהצבא אשם בזה קצת, אם הייתי בתפקיד של תכנות ולא הייתי מבזבז שנתיים מהחיים שלי על י"ג-י"ד בהנדסת תוכנה, הייתי במקום אחר וטוב יותר, אבל לא נורא...
החלטתי שמה שאני רוצה לעשות בו בעתיד זה תכנות, עם דגש על בניית אתרים, היי, יש לי ניסיון של עשור שניםף היה לי עסק 3 שנים מתוכם וממש נהנתי מזה ואני באמת מרגיש מזה סיפוק...
הצבא ניוון לי קצת את המוח והחלטתי שאני חוזר ללמוד בניית אתרים בשיא הכוח, הרבה השתנה ב03 שנים ואני מרגיש שאני צריך את זה, אז שיהיה לי בהצלחה
אז לשנה החדשה אאחל שיהיה לנו טוב יותר, מלאה באהבה, אושר, עושר, בריאות, כושר, הצבת יעדים וכבישת יעדים אלו!
ואיזה דרך יותר טובה יש להתחיל את השנה מאשר סט מטורף של דור דקל!
אחרי שבועיים קשים בעמוד ענן שבהם פתחו לי את התחת, אומנם אני לא קרבי אבל אני תומך לחימה, ישנתי בשטח עם הכוחות ותחזקתי את החדר תקשורת הנייד של הגדוד שלי.
אומנם היה קשה בהתחלה במיוחד עם העובדה שלא התקלחתי שם 5 ימים בגלל שאין מקלחות, אבל היה כיף כי הכרתי אנשים חדשים, וגם למדתי להנות מהרגעים הקטנים האלו - בסופו של כל יום להדליק את הפינג'ן ולשתות קפה שחור עם החבר'ה :)
ביום שנגמר מבצע עמוד ענן, המ.פ. שלי (שגר 5 דקות ממני), אמר שהוא מקפיץ אותי הביתה, אומנם הגעתי הביתה ב-2 בלילה, אבל לפחות הגעתי הביתה במקום רק למחרת לצאת, הוא שאל אותי מה אני חושב על לצאת להדרכה.
כמובן שקפצתי על ההזדמנות, כי אני אוהב הדרכה, והייתי מההתחלה אמור להיות בתפקיד הדרכתי, אז אמרתי לו שברור שאני מת ללכת להדריך.
ביום ראשון שהגיע אחריו המ.פ. שלי אמר שכבר לקחו מישהו אחר, נפל עליי דיכאון שלא יאמן, יצאתי לסבב שני - רביעי, וביום רביעי קיבלתי בשורה שלא ציפיתי, אני יוצא להדרכה!
מסתבר שאת הבחור השלחו להדרכה, ההדרכה זרקו אותו וביקשו אותי במפורש, כמובן שיש עלה לי לראש מישהו, החבר הכי טוב של בצבא, שמאז שהכרנו אנחנו כמו אחים.
אז ביום חמישי באותו השבוע יצאתי לצריפין ומתקן ההדרכה ושם קיבלתי קבלת פנים חמה מאוד, שממש ממש עשתה לי טוב על הלב.
עבר כבר 5 שבועות מאז שהגעתי להדרכה ואני כל כך שמח ומאושר, אני טיפה עצוב כי אני יודע שבסוף החודש אני חוזר לפלוגה, אבל האמת שאני מתגעגע קצת, וגם שמעתי שחברים שלי משם מתגעגעים אליי.
עם זה שעברתי להדרכה, שם העבודה קשה ורבה יותר, נאצלתי לעזוב את לימודי הנהיגה, אבל אני מאמין שאני אסיים בהדרכה אני אחזור ללימודי הנהיגה ואני אוציא רישיון בהקדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
AnEnigma
), אבל אני מעכשיו מקצץ ממש ממש את ההוצאות, מקציב לעצמי תקציב שבועי של 350 ש"ח, שזה הרבה מאוד מכיוון שאני כל הזמן בצבא ובבית רק בסופש"ים.
