עוד פוסט מרמור, אל תקראו...

אני מרגיש שמיום ליום אני מאבד את השפיות, מאבד שליטה על החיים שלי...

התחלתי ללמוד קורס מתמטיקה 5 יח' שגומר לי את החיים ואני רק בשבוע השני של הקורס, אני מרגיש מפגר ומטומטם... מבין למה ההורים אמרו לי עוד שהייתי בבית הספר להשקיע בלימודים, כי כמובן שאחרי 7 שנים מכיתה י"ב אני מוצא את עצמי משפר בגרויות בשביל הסיכוי ללמוד במקום נורמלי לתואר ראשון...

3 חודשים אחרי שהשתחררתי מהצבא פתחתי את העסק שלי והיו לי תוכניות גדולות לגביו, הצלחתי לגייס לקוחות וכבר סגרתי חוזים, שמתי לעצמי מטרה להפוך להיות עוסק מורשה ושיהיו לי שני עובדים עד סוף השנה, והייתי ממש בכיוון של זה, אבל הקורס גומר אותי, אני לא יכול לקחת פרוייקטים כי אני מקבל עשרות של תרגילים כשיעורי בית, וכל תרגיל זה לפחות חצי שעה...

המורה בקורס אמר לנו דבר שנחרט לי בראש ואני כל הזמן חושב עליו, שיוצא לו לראות כל מחזור כמה תלמידים שלא מצליחים להוציא ציון טוב בבגרות ולכם הם נאלצים להתפשר על מוסד לימודים או על תחום הלימודים ודופקים לעצמם את העתיד...

אני מרגיש שאני הולך להיות אחד מאלה, אני רק בשבועיים הראשונים של הקורס ואני מרגיש מובס, אני מפחד שאני אדפוק לעצמי את העתיד ובסוף אלמד מקצוע שאני לא רוצה...

בינתיים הכל קורס לי בחיים, לא יצאתי עם חברים שלי כבר חודשיים, וזה בגלל שכל פעם שאני יוצא איתם אני יושב ולא מדבר, מדוכא מהחיים ואני רוצה לחסוך להם את הדיכאון של להיות בחברתי אז אני לא יוצא איתם, אין לי חשק כבר...

אני בן 25 בלי חברה ובלי כלום, הביישנות הורגת אותי, ובינתיים שתי ידידות שלי שאני מת להיות לצידם תפוסות (ואני הדביל, כי אני גרמתי לזה) והשלישית לא מעוניינת...

אין לי כוח כבר, עייפתי מהחיים, אני מנסה לעודד את עצמי ורק נכנס עוד יותר לדיכאון...

אני כנראה עושה משהו לא טוב שהבחור הגדול למעלה מנסה ללמד אותי לקח...