היום יום אחרון ללימודים לכל העל יסודיים D:
בהצלחה עם התעודה D;
ולכל היסודיים, לא נורא, רק עוד 10 ימים (:
דחפתי את הפלאפון לרצפה ומהר יצאתי מהמשרד
ורצתי לשירותים.
שטפתי את פני במים קרים והתיישבתי בשירותים עם דלת סגורה מנסה להבין מה קרה שם.
לפתע שמעתי כמה קולות בוקעים מבחוץ "חן?" שאל לוק, "את בסדר?"
המשיך ג'יימס
"את צריכה משהו?" שאל קול לא מוכר ואז נשמעו דפיקות קלות על דלת שירותי
הנשים.
הבנתי שהם לא יעצרו עד שלא יראו שהכל בסדר אז יצאתי מתא, שטפתי ידיים ופתחתי את
דלת שירותי הנשים.
"מה?" הקול שלי נשמע עייף וצרוד
"אנחנו רק רצינו לראות אם הכל בסדר" אמר ג'יימס
"אני בסדר, רואים?" ניסיתי להוסיף חיוך מזויף אבל זה כנראה לא הצליח לי
כי הם דאגו יותר
"באמת, אני בסדר, אפילו יותר מבסדר, עכשיו תחזרו לעבודה!" ניסיתי להוסיף
לקולי קצת תקיפות אבל כנראה גם זה לא הצליח כי אז לוק החזיק אותי והרגשתי את הדאגה
שלו
"אני בסדר גמור ואני לא צריכה את הדאגה שלכם, מי שצריך לדאוג זאת כבר אני כי
אם אתם כאן מי פותר את תיקי הרצח?" דחפתי את לוק ממני, כן זה חסר התחשבות אבל
לפחות הם יקלטו את הרמז שהכל טוב.
הם הלכו חזרה לעבודה שלהם ואני הלכתי לחדר האוכל, הראש שלי עדיין כאב בטירוף ואני
חייבת מים.
כשפתחתי את דלת חדר האוכל התפלאתי לראות שם מלא אנשים, אוי נכון, זאת שעת האוכל
שלהם.
הם הסתכלו עלי במבט שואל, מעניין עד כמה גרוע נראיתי או שזה נובע מהעבודה שאני
מזמינה את הסלט אלי למשרד ולא באה אף פעם לחדר האוכל, בכל מקרה זה לא מצא חן
בעיניי אז הלכתי במהירות למכונת השתייה ולקחתי לי כוס מים.
כנראה הרמז בהליכה מהירה לא מובן לאנשים כי אז באו אלי כמה עובדים והתחילו לדבר
איתי אלא שאני לא הקשבתי להם כי ההודעה זה הדבר היחיד שחשבתי עליו ואז אחרי שראיתי
שהם עוקבים אחרי עד לפתח חדר האוכל הבנתי שהם מסוגלים גם ללכת אחרי עד למשרד אז
פשוט אמרתי להם "תפסיקו!" והם השתתקו "אני כרגע עם כאבי ראש ואתם
רק מחמירים את זה" ואז פשוט עזבתי והלכתי לטיול במסדרונות FBI.
אולי חקירה תעשה לי יותר טוב? שווה לנסות.
הסתובבתי לי בקומה הראשונה מחפשת אחרי ג'יימס ואז לפתע ראיתי אותו מתנשק עם מישהי על
השולחן שלו.
"האמ..." השתעלתי בקול, להראות להם שאני כאן
הם הסתובבו לעברי
"המפקדת" הם אמרו בתיאום מושלם בקול מופתע
"סליחה על ההפרעה אבל אני צריכה את ג'יימס"
"אני כאן" ענה
"לבד" כנראה הדגשתי את זה יותר מידי או משהו כזה כי היא הזדרזה
לעוף משם יותר מהר מטיל.
אני מתה על השליטה שלי באנשים האלו.
"אני רוצה לקבל דיווח מלא על החקירה שאתם מנהלים עכשיו" אמרתי
"חשבתי שאמרת לנו לא להביא לי דיווחים" אמר
"אמרתי דיווח אחד, עוד חמש דקות על השולחן שלי, ברור?" שאלתי בקול תקיף
"כן כן" מיהר להשיב
חה חה אני אוהבת את הסמכויות שלי.
הסתובבי קצת ברחבי הבניין עד שפשוט השתעממתי וחזרתי חזרה למשרד, אך לפתע הרגשתי
הרגשה מוזרה, קשה להסביר, היא הפנטה אותי וגרמה לי לא לחשוב על כלום, כמו מסך לבן
כזה.
ההרגשה הזאת העלתה אותי קומה אחר קומה בלי לתת לי לשלוט בגוף ובלי להיות מודעת למה שאני
עושה.
תמונה מטושטשת הראתה לי שאני נמצאת על קצה הגג של הבניין, אך לא פחדתי, פשוט
הרגשתי אטומה.
ההרגשה הזאת גרמה לי לרצות לקפוץ מהגג, לשכוח מכל הצרות שלי, מהבעיות, מהסבל
והכאב, פשוט לגמור את זה.
צעדי צעד קטן ואחריו עוד צעד ועוד צעד עד שהייתי במרחק של ס"מ אחד מהמוות.
קפצתי, פשוט קפצתי ומאז הכל התחיל להיות שחור.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
