שבוע מזעזע. מכל בחינה אפשרית.
אני שמנה. מאד.
ונמאס לי. מאד.
אני כל כך רוצה את השליטה שלי בחזרה, את אנה בחזרה, את עצמי.. ואני מרגישה שאיבדתי. שנאבדתי.
אני חייבת להחזיר לעצמי את הכוחות.. חייבת.
אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה ולראות את גוש השומן הזה.. שרק הולך ותופח מיום ליום.
כבר מלא זמן לא נשקלתי - אשכרה מהפחד.
וברור לי שהמצב רע.
אבל די. תחילת חודש - התחלה חדשה.
יש לי חודשיים עד לתחילת השנה.. חודשיים למהפך אמיתי. להצלחה... ליופי.
ואני אעשה את זה.
אני חייבת.
עכשיו 4:24, חזרתי מהלילה לבן (אליו זרמתי בספונטניות היישר מיום שהתחיל ב-9:00 אצל הפסיכו' - אפרט מחר, המשיך בחזרות, ואח"כ עבודה עד הלילה). ועכשיו אני מתה. פאקינג מתה. אבל יש לי ב-6:55 שיעור נהיגה (!) - שלא יכולתי לבטל כי כבר היה מאוחר מדי כשהחלטתי לצאת.. ועכשיו אני תקועה איתו, ועם עצמי.
אני לא מצליחה להחליט עם יהיה חכם יותר לישון שעתיים ולקום סטלנית, או כבר להישאר ערה.
בכל אופן זה הולך להיות שיעור מסוכן. תתרחקו מהכביש והרחיקו אנשים שיקרים לליבכם..
(עריכה)-
ישנתי.קמתי. קפה. יאללה נעביר את ה-40 דק' שיעור - ולישון!