להצליח. והפעם בשבילי

משתקמת לאט לאט.

אני עדיין אוכלת המון, ונראית המון.

אבל המשקל לאט-לאט יורד בחזרה, וגם ההיקפים (עידכנתי בצד).

בבוקר היה 47.1 שזה ממש איום ונורא - אבל אני מאמינה (מתוך היכרות יותר מדי עמוקה עם עצמי) שעד סוף השבוע - אוכל לרדת כבר מ-46. זה רק עניין של משמעת. ותהייה לי.

חייבת להיות.

הלימודים שלי על הפנים. הציונים איומים. המוטיבציה ברצפה. אני בחרדות לגביי עצמי ולגבי העתיד.

אוף.

מה עשיתי לעצמי לעזאזל?!

אז כמו סתומה הלכתי שוב ליועצת בחמישי (מרצוני, פתאטית).

היא אמרה לי: " החיים שלך זה בלאגן!!! את חייבת להכניס סדר בחיים שלך" - וואלה.

"אני דואגת לך, אני אגיד לך את האמת. את לא ישנה. את לא אוכלת. את לא שותה" - אני כן אוכלת. יותר מדי אוכלת ( וב"לא שותה" היא מתכוונת לקפה שהייתי חייה עליו עד התקרית המצערת..)

היא אמרה שאני חיה על הקצה. שאני מנסה לחיות על הקצה. שאני עקשנית ורואה הכל ב'שחור ולבן' ולא מוכנה לראות את האמצע - ואופציות אחרות.

שאני שוקעת.

ובלה בלה בלה.

עוד המון דברים שאני כ"כ רוצה להדחיק.

היא אמרה לי שלדעתה אני צריכה ריטלין. שזה יעזור לי להתרכז (לדעתי זאת אחת הבעיות שלי - שאולי אפילו הובילו לכל הה"א שלי). אני לא מאמינה שזאת הבעיה.. אבל ריטלין (בתור משכך רעב) נשמע לי כמו רעיון אידאלי :)

מישהי לוקחת כאן ריטלין? מה תופעות הלוואי שלו (לטוב ולרע)? איך מתבצעת הבדיקה שקובעת עם צריך\ לא צריך?