להצליח. והפעם בשבילי

חבר חדש.

כבר שבועיים.

זה אמור להיות נחמד, לא? זה נחמד. אבל זה כלום. אין שם כלום. נפגשים, מתמזמזים, מתחרמנים, וזהו.

אי אפשר לקיים מערכת יחסים אמיתית (עם תוכן), כשהראש כל כך עסוק, כל כך לא פנוי.

זה יימאס מתישהו. זה רק עניין של זמן.

עוד 9 ימים אני בת 18.

מימשתי את עצמאותי הקרובה כדי להקשיב ליועצת וללכת סופסוף לאבחון להפרעות קשב (בלי ידיעת ההורים כמובן).

אז הלכתי לקופ"ח לבד, הנוירולוג נתן לי דף עם כמה שאלות (שכמובן ידעתי מה התשובות שאני אמורה לענות) הוא בקושי הסתכל מה עניתי אפילו - ופשוט שאל מה אני רוצה: רטלין ל-4\6\8 שעות או קונצרטה. - כמובן שביקשתי קונצרטה.

אח"כ ירדתי עם המרשם למטה- לבית מרקחת. קניתי קופסה של 15 כדורים של 36 מ"ג (בעוד כשבועיים אחליט אם ארצה מינון גבוה יותר).

ויצאתי החוצה. עם השקית. רועדת מקור, רועדת מפחד.

מכירה בעובדה שהרגע קניתי לעצמי ב-87 שקלים התמכרות חדשה.

אני לא באמת צריכה את זה. אני יודעת שלא. יש לי הפרעה. לא הפרעת קשב.

הראש שלי אכן מוסח בשיעורים ועסוק באלף ואחד דברים.. אבל זה לא נובע מבעיה ביכולת הלמידה שלי (עובדה, זה לא היה שם קודם..)

אבל כשמציעים לי כדור פלא - כדור שאמור לדכא תיאבון... איך מצפים ממנים לגייס את הכוחות לסרב?!

זין.

(יועצת)- "אז זה אשכרה עוזר?" - מאד. - "מצויין! אבל *****, דיר באלעק! זה מדכא תיאבון.. בלי שטויות" - וואלה? זה מדכא תיאבון? לא ידעתי.. - "אני רצינית. בלי שטויות. זאת לא הסיבה שאת לוקחת אותו, נכון?" - לא.. חלילה.. - "בבקשה תשמרי על עצמך". - כמובן.

אח"כ דיברנו עוד קצת. גם על העתיד. ופתאום נשברתי. והכל התפרק.

הפחד מפני הסיום שמתקרב.. ואז באמת אהיה לבד. לגמרי לבד. רק אני והחרא שלי.

היא אמרה לי שיש בינינו קשר מיוחד. שמבחינתה אני לא סתם "עוד תלמידה" מביה"ס. שנבנה בינינו קשר שלפחות מבחינתה היא לא תרצה שיסתיים כשאעזוב. מבחינתה היא תרצה שנמשיך לדבר, ואפילו ניפגש.. שבגלל שהמצב שלי באמת שונה - ושאין שום תמיכה מצד ההורים, היא כל הזמן מוצאת את עצמה חושבת עליי ודואגת לי.

האמנתי לה. בפעם הראשונה באמת הרגשתי שאכפת למישהו. שיש מישהו שאני כן חשובה לו.

היא הציעה לי שנלך יחד לפגישת ייעוץ בתל השומר. שהיא תלווה אותי. התחלתי לבכות.

היא אמרה שאחשוב על זה. ושהיא מבחינתה תעשה איתי את כל הצעדים ותלווה אותי יד ביד.

אני אמורה לתת לה תשובה מחר.

ואין לי מושג.

אני כ"כ רוצה להבריא.

אבל כ"כ רוצה להישאר חולה.

מה עשיתי לעצמי?

ולמה?