לפני תחילת שיעור הקלאסי המורה אמרה לנו לשבת במעגל,ושיש לה כמה דברים להגיד לנו,היא התחילה בזה שקבוצת הבוגרות (אנחנו בסביבות 19 בנות) מדאיגות אותה מאוד,לא הבנו בהתחלה למה.. היא המשיכה ואמרה,יש כאן קבוצה של בנות שיורדות במשקל בצורה דרסטית,וזה מתחיל להפחיד,הורים של הבנות הקטנות שומעים אותנו בחדר הלבשה מדברות על כמה אכלנו,מה אכלנו,וכמה שמנות אנחנו בבגדים הצמודים האלו..הקבוצה שלנו מתחלקת לשתיים,הבנות שרזות מלידה (לצערי אני לא חלק מהן),והבנות עם ההפרעות אכילה..כולנו חברות אבל יש את הפילוג,כי אנחנו יותר מבינות אחת את השנייה.למשל אני,מתחילת אוקטובר ירדתי בסביבות 8 קילו במטרה להגיע למשקל הרצוי (45), ו8 קילו זה לא סתם..רואים את זה,במיוחד בבגדים הצמודים,לא אהבתי לשתף אחרים בהפרעות אכילה שלי,זה היה רק אני עם עצמי והמחלה,אבל בנות באו ופנו אליי.
ואני זוכרת שיחה עם חברה שלי, "בל, איך הרזת כ"כ הרבה?" , "פשוט אכלתי נכון,וספורט", "אויש תחסכי ממני את השקרים שלך,כתוב על המצח שלך שיש לך הפרעות אכילה,אל תדאגי..את לא היחידה".
בקיצור ולעיניין,המורה הביאה משקל לסטודיו (אלוהים יישמור),וחילקה לנו מחברות,כל אחת תכתוב מה היא אכלה,שתתה,אם היא הקיאה,צמה,הכל.. אם תשקרו,ואני אדע שתשקרו,אני לא נותנת לחלק ממכן לעבור את בחינת הR.A.D (אחת הבחינות הכי חשובות בחיים של בלרינה,אני אפרט עליה בפוסט אחר),ובנוסף לכך היא מביאה לנו תזונאית.
אפשר להגיד שנדפקתי,התוכנית שלי לדרך של ה45 ק"ג הולכת די טוב..ואני לא רוצה להרוס אותה.מצד שני..אין מצב שאני הורסת את הסיכויים שלי להיבחן ל-R.A.D.
בין הציונים,הלחץ בלימודים,הבנים..עכשיו אני צריכה למצוא דרך להמשיך בתוכנית שלי לרדת במשקל,ולגרום למורה שלי לחשוב שאני אוכלת בריא.
אוהבת , Belle.