אדם שמאמין שהוא יכול - יכול, אדם שלא מאמין שהוא יכול - כנראה צודק.

לא מזמן קראתי ספר דיי מעניין.

הספר נקרא תורת המשחקים. 

ספר מאוד מעניין שטיפה מעורר את "שרירי" המוח שלנו.

רציתי להציג את אחת הסיטואציות שהספר מדבר עליהם. 

מדובר על מכירה פובמית.

בעיירה בארה''ב קיימו מכירה פומבית של דולר אחד.

אבל בחוקים של המכירה נקבע שגם אחרי שהמנצח במכירה ניצח גם הוא משלם את הסכום וגם זה שהציע את ההצעה השנייה הגבוה ביותר משלם את הסכום אבל רק זה עם ההצעה הגבוה ביותר מנצח.

ברור?

לשם דוגמא: יוסי הציע 70 סנט ומשה הציע 50 סנט. 

יוסי זכה בדולר ושילם 70 סנט

ומשה שילם 50 סנט ולא זכה בכלום.

המכירה מתחילה.

המשתתף הראשון מציע 1 סנט ובכך הוא כרגע מוביל במכירה ויוצא שהוא מרוויח 99 סנט. מיד המתמודד השני מציע 2 סנט, הוא מרוויח 98 סנט ובכך גם המתמודד הראשון מפסיד סנט אחד.

הבנתם לאן זה הולך להיגרר?

המתמודד עם הסנט האחד יציע 3 וכך הלאה.

עד שמגיעים למתמודד שמציע 99 סנט.

עכשיו, למתמודד השני יש שני אופציות:

- להפסיד כסף

- להציע עבור השטר דולר, ובכך בעצם הוא לא ירוויח כלום אך גם לא יפסיד ובכך הוא יגרום למתמודד השני להפסיד 99 סנט.

אז הוא בוחר באופציה השנייה.

המתמודד השני נתקל שוב בסיטואציה קשה 

- להפסיד 99 סנט 

- להציע דולר וסנט ובכך בעצם להפסיד רק סנט אחד

גם הוא מעדיף אופציה ב'.

בכך הם נגררו להפסדים עמוקים שנגמרו רק כאשר לאחד מהם נגמר הכסף.

הדבר יוצר קצת סטירות רציונליות.

הפתרון הכי רציונלי הגיוני לדילמה הזאת היא לא להשתתף במשחק עם חוקים כאלה.

אתם תצאו רק מופסדים.

ואם כבר אתם משחקים בזה תפרשו כשאתם מפסידים רק סנט אחד ;)