זה יהיה קצר, אבל העצבים שלי עכשיו לא היו קצרים או שווים את זה, אוךך....
כמה שיותר פשוט
לאמא שלי יש בעיות רגשיות לגבי מה שאני אוכל ומה שלא (אני מהאלה שלא אוכלים שום דבר כאילו, לא ביג דיל אבל בשבילם זה כן ושיהיה - לא צריך לבכות או לחנך אותי גרוע זה אשמתם שהם שואלים אותי מה אני רוצה איזה ילד יודע מה הוא רוצה? אז ניקח מה שטעים, אחר כך פלא שיש התנגדות לדברים אחרים)
קיצר היום היא ניסתה לגרום לי לטעום מהדברים המשעממים שיש שם
כששאלו אותי אם ארצה עוד אמרתי שאני מעדיף שלא (לא איכפת לי בכלל, סתם קטע אידיוטי)
אז הזונה שלחה אלי את אבא שלי שיבוא ויצעק עלי עם הלקחים הידועים מראש שהוא כבר אמר לי הרבה פעמים רק כדי לעצבן אותי
בכלל לא קשור ללשכנע אותי לאכול (זאת המטרה לא? איזה זונות!! תשאירו אותי רעב אני אברח מפה לא בעיה...)
אני ממש עצוב עכשיו
זה לא היה שווה פשוט, כואב כל כך לבוא ולהגיד לי שזה מה שאני אוכל וזהו?! למה פאקינג לזיין את השכל בלי מטרה?????!!!!!@@!$#%@%
טוב זהו, תהנו מהשיר הזה ...
(בסוף הם נתנו לי לאכול פתיתים שזה נחשב לרגיל ונחמד P: הא!!)
כינוי:
מקס לזרב רודריגז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
