סיכויים גבוהים שהייתה לי כותרת כזו כבר, אבל לא איכפת לי

א' בראש שלי לעיתים קרובות מידי ואני לא יכול לסבול את זה יותר

יום האהבה יכול לעשות אהבה עם עצמו

אני איבדתי לאחרונה הרבה דברים

הרשימה:

השעון

הארנק

המפתח

(שלי, אחרי כל מילה)

כל כך מציק, ה-2 הראשונים עוד משבוע שעבר והמפתח אתמול או היום אני ממש לא קולט איך

בטוח שחזרתי איתו הביתה אני לא יודע...

אני צריך להפסיק להיות כזה חסר אחריות לגבי התיק שלי בעיקר בימי שני כשיש ספורט.

להתקרב יותר לראשונה מאיפה שהגעתי לא נראה לי בכיוון או משהו שאני באמת באמת רוצה או חסר לי

אפילו קצת מסובך עם האקס שלה בדרך קצת למרות שהוא חבר טוב זה מוזר כל הקטע הזה

אתם מכירים את החוקים "לא הייתי מסרב"

אבל להשקיע, אני לא משקיע בכלום

מה הבעיה שלי לעזאזל

זו התקופה הכי גרועה השנה ואני מחכה שזה יעבור כבר

אפילו לא הגיע הציון במתמטיקה

מחשבים זה סתם בדיחה, מבחן חוזר - לא עשיתי תרגיל אחד בגלל שלא היה בעברית ועל זה כנראה אני משלם את המחיר

אני אמצא דרך לעבור את זה מהר יותר מה-3 שבועות של עצירה בלמידה שלהם בגלל שזין על זה.

בגרויות, יש את הצד הכיתתי ויש את הצד ה"למי איכפת", אני בכיוון של ה"למי איכפת"

המורה למחשבים אומר שכדאי לא לתקוע את עצמי, לפחות לאנשים שעושים גרוע במחשבים ויש הרבה כאלה ואני נחשב לטוב שבגרועים לדעתי ובעצם אפילו לגרוע של הטובים

לא קורא לעצמי גרוע בכלל, רק עצלן

וזה לא בעיה - היחס הרציני זה יקבל טיפול ראוי... סה"כ

אני מקווה שא' תצא לי מהראש בזמן הקרוב, אחרי הכל לא נשאר לי כלום חוץ מלהזכר בה אז זה יעבור ואם לא מה הכי גרוע שיכול לקרות?

אני כל הזמן מבקש להרוג את השטן. לא אני לא, אבל ה"פרנציפ" שאני מקבל בקטע של "הלוואי משהו" הוא לא נושא להתעלם ממנו

גם לא להתייחס אליו

החלק הזה שהיה בתוכי בכיתה ט', כל כך ממוקד, הוא כבר יודע איך להשפיע עלי בצורה כואבת

אלוהים יתן וזה יצא ממני אבל כנראה הוא לא יתן.

לא עשיתי שיעורים

דיברתי עם אמא שלי על פנימיית יום אבל כנראה אצטרך להעלות את זה שוב ולתת לה יותר מידע ודחיפה לכיוון, אני לא בטוח בעצמי אם כדאי לי אבל אני משתכנע שאין לי שום דבר בחיים ואולי זה יתן לי כיוון חדש להסתכל ממנו סוף סוף

אני חייב למצוא את מה שאיבדתי

זה כל כך מציק לי אני שונא לאבד דברים כמו כל בנאדם בריא בחיים

להכנס לקרבות ומריבות זה גם לא נעים אבל לזה אני מוכן יותר מאשר לאבד דברים, בעיקר המפתח

הארנק גם אני לא מוכן לוותר

לשעון יש ערך משל עצמו אבל חשבתי על לקנות שעון אחר יותר מברזל שכזה ומתאים ליד שלי בכל זאת...

היה משחק הורדת ידיים אקראי לאחרונה, אני זוכר שבד"כ החרמן היה מתחיל את כל הדברים האלה אבל הפעם זה הגיע סתם

מתישהו הבנתי (בזמנים שעברו) שכשהחרמן מתחיל את זה לוותר מיד כי אני אפסיד ואני לא אהבתי את זה, הוא אהב להוריד לי את הביטחון (סיבה מעולה לשנוא אותו, הזמנים האלה כבר עברו - הוא גם היה דוחף, קיצר לא אדם טוב עם הרבה כבוד)

ובמשחק שהיה הייתי מול הראשונה בהתחלה ניצחתי אותה די הוגן ונחמד (: אחרי זה היה ניסיון שני שם יותר אנשים ראו ופשוט השארנו את זה שווה כל הזמן, היא השקיע והזיזה את עצמה הרבה יותר ממה שאני אבל זה היה מעייף להשאיר את זה ככה בהחלט

אחרי זה כמעט הלכתי מול האקס שלה אבל זה היה מוזר ולא באמת רציני מספיק, למי איכפת בכל זאת

הוא לא היה מוכן ללכת נגדה מה שנורא חבל, הייתי מת לראות את זה.

קיבלתי מהמורה למחשבת את המידע על זנות ודברים כאלה, "נחמד" מבחינת הידיעה אבל המידע עצמו - מזעזע. כמו שהיא אמרה...

זה נוראי, עכשיו רק השאלה איזה אחוז מהאוכלוסייה הוא חלק מהסטטיסטיקה הרשומה שם (כמה אנשים בארץ עוסקים בזה)

יש לי הרגשה שיותר מידי, חרא ישראלים זה כל הזמן יש...

דיברתי עם אבא שלי היום לגבי העבודה וכאלה דברים בחיים

הוא אמר שאם אני אמצא עבודה שאני אוהב אז אני מאושר כל החיים

אבל לפעמים צריך לעשות דברים שלא אוהבים (או משהו בסיגנון הזה, מנוסח פחות רע. בצורה משכנעת ולא נוראית)

טוב אני לא יודע, אבל ההנאות הקטנות של החיים לא ישתוו לסבל של עבודה שאני לא יאהב אלה אם כן ההנאות האלה זה שיפור מטורף שקשה לי לחשוב על משהו שמגיע לרמה

בינתיים אני בכיתה י'.

אני מאוד רוצה לפתור את הבעיות שלי, תחילה עם הרגשיות למרות חוסר האיזון הכואב שהבעיות הלא רגשיות יהפכו לרגשיות עם אמא שלי וזה בכלל מעצבן, הכל מתמטיקה.

אני לא יודע מה לעשות, שום דבר לא נראה לי כמו רעיון מוצלח והחלק שחושב על א' רק שם להכאיב לי ולדמיין לעצמו מקרים טובים

אולי אחרי שאתן לה טבעת להתחתן אראה לה את פסל הסגידה שהכנתי ! (בבקשה תזהו את הציניות P: חחחח סניה אתה שולט (: )

אה כה זה עוד מיום ראשון ככה, במבחן בספרות מפני שלא קראתי ספר נאלצתי לרשום על החיים שלי (מבחירה, אם אקבל יותר מ-70 זה יהיה ניצחון מטורף.) וזה היה בלתי נמנע לרשום עליה אבל לא נתתי לזה הרבה, למרות שחלק שנראה חשוב חחחח

מספיק מצחיק שרשמתי על עצמי בכלל! קראו לספר "כולנו אשמים" (We're All To Blame)

השיר הזה של סאם 41 היה לי בראש משום מה... הם מעולים (:

אני עדיין זוכר את כל מה שקרה שנה שעברה, כאילו אני חי את השנה הגרוע הזאת מחדש

ואני עדיין זוכר את כל מה שקרה בכיתה ח', גם את זה אני קצת חי מחדש עם הכישלונות בלימודים במקביל

אי אפשר לשכוח

אני

רוצה

לתקן.