אני עושה מאמץ מאוד משמעותי שלא לפגוע, לקלל, לכעוס או "לשים זין" איכפת או מה שאתם רוצים

העיקר לא לפגוע כמו בהתחלה, באמא שלי

היא חושבת או בטוחה שהיא כל כך עוזרת לי בהכל

שהיא יודעת מה טוב בשבילי או מה טוב בכלל

ואני לא רוצה להגיד שהיא לא יודעת כלום

אבל מה אני צריך לעשות לגבי העובדה שזה באמת ככה

ואל תדאגו, זה כבר לא נוגע למלחמה זה אפילו לא קשור אליה, לבית הספר אני אלך מחר כי אני גר בבית נוראי ויש יותר סיכוי שאהרוג את עצמי כאן (בשלל דרכים יצירתיות) מאשר שאמות שם בדרך מאוד ספציפית שקרובה יותר למציאות מתמיד ועדיין אני לא רואה אותה כחלק מן העתיד שלי

לצעוק עלי שלא עשיתי שיעורי בית, בלי שאני יודע אם יש לי בכלל (אני זוכר רק עבודה במתמטיקה שהיא לא למחר)

מה היא חושבת שהיא יודעת? ואז צועקת עלי ללכת לישון

אבא שלי מבין "מתי אתה תלך לישון? עוד כמה זמן?"

בפועל לא איכפת לי בכלל, אמרתי עוד חצי שעה גם אם זה נכון וגם אם זה לא נכון

אני פשוט יכול לקוות שכן כי אני לא רוצה להיות שקרן

כבר מזמן נמאס לי מאמא שלי, מהבית הזה ומהעיר הזאת

אני אפילו הייתי רוצה לסלוח לעיר הזאת, אומנם לא למוסדות החינוכיות שבעיר הזאת

ובבית הזה, בחדר שלי יש המון דברים שבעלי ערך עבורי, שאהיה חייב לקחת איתי כשאברח או אעבור יום אחד

סיבה לחיות באמת

הלוואי שהיה לי מה לעשות, אני חייב להתאמץ הרבה כדי לגרום להורים שלי לעשות לי טובות אז למה שכשהם יגידו לי משהו אני חייב מיד לבצע?

עכשיו למציאות החברתית

קצת בכיוון של השכבה, עדיין מתרכז בחברים החשובים מהכיתה

כולם טובים

ניקה מתקרבת המון ואני עושה את המאמץ שאני יכול להתקרב אפילו יותר, אני אשמח לא לעצור ולעבור את הגבול

נראה מה היא חושבת

בינתיים בלה מצאה זמן להתרחק ולהראות שאיכפת לה עוד מהאקס המסכן שכל מה שאני יכול לעשות זה לרחם עליו בשלב זה

אם הוא מבין או לא, אין להם פשוט מה לעשות. למעשה אני מרחם גם עליה קצת, אבל יש לה את החיסרונות ההוגנים שלה

"לא מגניב"

בינתיים החצי שעה שלי נגמרת ואני עוד רוצה למצוא שיר ולדבר יותר על המציאות החברתית

אינדיקציה רגשית, אני רואה מה אחרים חושבים מלבד לפי ההתנהגות שלהם אלה גם לפי ההתנהגות של אנשים סביבם

זה ניהיה כבר מאוד מסובך

חזרה קצת לאמא

בית ספר זה לא חשוב מספיק

הסיבה היחידה שיש לזה ערך זה רק כי המבוגרים מביאים עונשים, לכן לא אני הבעיה אלה הם הבעיה

עדיף שלא היה איכפת להם והם היו אומרים "העונש שלכם יבוא ואתם תראו אותו", לא בציונים (כי זה זבל) אלה בקבלה לעבודות

כאילו "מנסים למנוע את זה מאיתנו"

רק חבל שזה לא באמת איך שהם מתארים את זה, אני לא יודע יותר טוב מהם אבל הם לא נותנים לי את ההרגשה כאילו הם היו או מכירים מישהו שאשכרה התמודד עם זה או אפילו לא הצליח להתמודד עם זה

פיגור שכלי, העולם המודרני שלנו היום מאפשר הרבה יותר

אם ניקה השפיעה עלי איכשהו באופן אישי

זה "המצב חלום":

אני ממש רוצה לגור איתה איפשהו

ולחיות! (וסקס)

ולזמן הרחוק יותר אפילו, להתחתן וילדים.

עבודה גם נכנס אפישהו בכל החלום הזה, בשביל השיגרה והמציאות

ושיהיה שקט.

תרשו לי להחזיר את השיר הזה: (אולי אחליף אותו בהמשך כאשר יתפנה לי הזמן)