היום (ספציפית, התאריך של הפירסום למטה)

היה יום הולדת לאחותי, התקשרתי אליה כמובן

לא אפרט, אחותי כבר לא בבית (נשואה והכל)

החיים נורמליים, בלי הורים - אני כבר מצפה לזה

מן הסתם שמאז יום רביעי לא זזתי מילימטר מהבית וגם מחר אני לא מתכנן ללכת לרובוטיקה

למרות שאני בספק אם אתכונן למבחן במתמטיקה בשני או שאעשה אפילו את העבודה (או עבודות) באנגלית

החופש נגמר ממש מהר

אולי זה מתאים לחשוב שלאנשים איכפת רק מעצמם

המדריך שסניה (בלוגר מוביל בישרא) פירסם על להתחיל עם ידידות

היה קריאה טובה, יש לי חשק לנסות אותו למיטב יכולתי

זה פחות או יותר יסגור לי פינה אחת שהתחלתי להתייחס אליה מכיתה ז'

רגשות

התנאי ההכרחי במדריך היה כימיה, משהו שיש לי גם עם בלה וגם עם ניקה

למרות שזה מאוד נתון לויכוח שעם בלה הכימיה שלי טובה יותר, הנטייה שלי לניקה עדיין קיימת

כנראה מהכימיה נוצרו לי גם דאגות, אבל אם אני כבר מתייחס לדאגות אני מקבל מניקה הרגשה כאילו היא מנסה לכבות את זה

משהו שנע בין "למה איכפת לו ממני?" לבין "עדיף לעזוב אותו לחלוטין לפני שאפגע", אני לא יודע להגיד בדיוק או בכלל כי כמו שאני חוזר עשרות אלפי פעמים כבר

אני לא יודע איך אף אחת מרגישה

כאן נכנס המדריך של סניה שהשלב הראשון הוא "לך תגלה באופן ישיר"

(אגב המדריך שאני מדבר עליו זה "להתחיל עם ידידות" לקוראי העתיד הרחוק שבינכם)

עכשיו מה שצריך לבוא הוא "על מי אני רוצה לגלות?"

מבחינתי כל אחת מהן היא טובה מספיק, אבל "אפשר רק אחת"

כל אחת והשקילות הספציפיות אליה, בעד ונגד

והשקילה הנוספת להכל "מה השניה תחשוב", אני לא סתם משחק אותה, איכפת לי מכל אחת מהן די הרבה

אני חייב להחליט

איכשהו

אחרי שאבחר, אני לא מתכנן לוותר בקלות

אומנם אני כן אהיה זהיר מספיק, יש סטנדרטים מסויימים והאפשרות שאוותר קיימת, אולי אני לא רואה את זה בינתיים

עם זאת, כפי שרשום שם, כל עוד אחת מהן לא שלי, אני יכול להיות פתוח לכל השאר (אם היא לא תעריך אותי אולי מישהי אחרת כן, השניה או שלא)

הבעיה בבחירה שזה נותן הרגשה של פשוט ככה הנבחרת יותר טובה מזאת שלא נבחרה

והמערכת יחסים עם כל אחת תיהיה דבר שונה - אני בטוח

אולי זו השקילה שכדאי לי להתחשב בה?

בעצם אני לא יודע

בואו נחזור להתחלה

אני חושב שאעמוד עם הדבר האחרון שחשבתי עליו ואנסה עם ניקה, למרות שאני מקבל הרגשה של רמת קושי גבוהה יותר

השיקולים עדיין עומדים... הדרך של "פשוט לזרוק את עצמי" אומנם עדיפה כאן כי אחרת לא אדע לעולם

כדאי לי להתחיל לשנן

עכשיו אגש למערכות הפעלה!

זה חתיכת נושא

קודם כל, כל הניתוח למחשב שלי עבר בהצלחה רבה

באופן ידני מחקתי את הווינדוס הישן, עליו שמתי בסוף ווינדוס 8 פרו ופרוץ לנצח

עם זאת, אני יכול להפעיל את הווינדוס בתוך המק וגם להפעיל את המחשב ישר לתוך הווינדוס

בהחלט למדתי הרבה על הפעלת המחשב ועל מה שהמחשב מזהה ודברים כאלה

בנוסף לכך, למדתי מה לינוקס עושה

הצלחתי גם לתקן את הבעיה שלא נתנה לי לעדכן את המק עצמו לגירסה החדשה יותר (זה היה פשוט משציפיתי)

ההתקנה לקחה כמות מכובדת של זמן, אבל הכל עבר עכשיו (:

לא הצלחתי כל כך להרחיב את הזיכרון לווינדוס, אבל אני לא אתעסק בזה למרות שאני חושב שאני יכול דווקא להצליח עכשיו - אחרי הפירמוט הוא כבר קיבל את כל הזיכרון שאובנטו גנב בלי רחמים והסתדרתי עם זה לכמות מכובדת של זמן, אז בסדר...

מתוך רחמים וקצת סקנות, התקנתי אובנטו בנפרד על VMWare, למקרה שאני אלך ללמוד קצת על אובנטו וארצה לראות דברים בעיניים שלי

בנפרד - לא קשור לווינדוס אפילו קצת, לא בצורה שאני אוכל להפעיל את המחשב ישר לתוכו, אני לא רוצה לעשות את אותה הטעות בפעם השלישית.

(אני אפעיל את האובנטו רק מתוך המק)

אני לא יודע מה יש לי עוד להוסיף, זמנים טובים למחשב שלי, זמנים מסובכים עם מערכות היחסים, יחסית טובים עם החברים

זמנים קשים מאוד מבחינה לימודית, אומנם הגרוע ביותר עוד מלפני (הבגרויות, נשארו עוד 10 בערך)

לא נגעתי כבר כמה זמן בקוביה הונגרית...

הדבר הכי מפחיד זה לפחד

עדיף פשוט להפסיק

אני עוד זוכר שהמורה למחשבים אמרה לי "אני בוחר איך אני מרגיש"

אבל האם באמת?

או שאני בוחר מה פוגע בי, בכל מקרה

בחייאת

אנשים גם ככה פגיעים רגשית באופן קיצוני

יש לי עוד משהו לדווח על מצבי הנוכחי?

תמיד יש מוסיקה