נתתי לאנשים לדעת ש"מצב הרוח" שלי ירוד
עשיתי טעות
להסתכל קצת על המציאות
אני מרגיש כאילו העצלנות שלי בנוגע להכנת שיעורי הבית מתחילה - בבית
אין לי חשק להזיז אצבע כאן
ולכן אני אף פעם לא באמת עושה כאן שום שיעורי בית
"להמשיך ככה" ואני לא אעשה שיעורי בית לעולם, בעיקר אם הזמן שלי בבית יתרחב כמו שאמא שלי הייתה רוצה
לכן אני צריך לעבור לפנימייה, רק שם באמת אעשה משהו...
לאמא שלי אין שום סיבה להשאיר אותי בבית מלבד ל"משפחה"
עכשיו משפחה זה דבר נהדר והכל
אבל צריך להתייחס קצת לאחר, להתחשב
עבר המון זמן מאז שפעם אחרונה אמא שלי נתנה לי הרגשה שהיא מתחשבת בי
למעשה אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה, אילו הייתה כזו
באיזשהי צורה תמיד, "היא קודם"
אם כל הכבוד, יש בה לא מעט שטויות
היא רוצה לעזור לי אבל אם תנאים מסויימים?
אני לא מקבל את החרא הזה, לכן אמרתי לעצמי "עכשיו אני צריך להסתדר לבד"
והיא חושבת שזה כאילו "אני לא רוצה את העזרה שלה" אבל למעשה היא לא באמת רוצה לעזור לי, מה זה התנאים האלה?
זה לא תנאים של "תיהיה ילד טוב", ההתנהגות שלי טובה מידי לדעתי
נמאס לי מזה
יותר מידי טוב, אני אוהב את ניקה יותר מידי שזה כואב
ולכן המצב רוח שלי בימים האחרונים
כשיורדים לפרטים, זה יותר מפני שהיא עדיין לא יודעת את זה
המהלך בו אני נופל זה השלב הכי התחלתי, הכי מעניין מהכל, לתת לה לדעת את זה
הרי גם ככה אין ספק, "מוכן להודות בזה" - זמן לעלות אפילו שלב מעל - "אומר את זה"
השאר אני כבר מוכן - גם אם אני לא יודע את העתיד
כינוי:
מקס לזרב רודריגז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
