אני מרגיש כאילו אני יכול לקחת "כל אחת" מאיזשהי סיבה

זה יותר מצחיק ממה שאני מרשה לעצמי לצחוק

ככה או ככה, במחיר של ההרגשה הזאת אני גם יודע איזו אחת אני רוצה בדיוק

אני עושה את מיטבי להתחשב באחרות, אומנם האחת שאני רוצה הכי למעלה

ישנתי לילה בבית הספר (פעם שניה למען האמת, רק שהפעם באמת נרדמתי)

חבר שלי מהעיר בטוח עובר לפנימייה, ולכן גם אני בדרכי למשרד החינוך (מנסה לזרז את זה) לקבל הנחה ואז את החדר שלי שם

אני חייב להודות, רובוטיקה בהחלט לוקח חלק גדול ויפה מהחיים שלי עכשיו, להתחשב בזה שנשארתי לישון גם כשזה לא היה "הכי חשוב"

אני חייב להגיד לניקה

אני אחשוב על זה יותר פשוט ממה שחשבתי על זה עד עכשיו

עמוק ואישי - בכל זאת זה דבר טוב ואין מה להפסיד לעולם

זה יקרה

ביום שישי אני מתכנן ללכת ליומולדת של מישהי מהכיתה, אנשים ובאולינג, ניקה תיהיה שם

המשך קפיצה בין נושאים

העיניינים עם משרד החינוך והיועצת מתקדמים

ביום שני אני אוכל לבדוק על המגן לאייפוד סוף סוף!

תרשו לי עכשיו לדבר מעט על היום ואתמול

למעשה אדבר על כל השבוע הזה

יום ראשון ושני נמחקו לי מהזיכרון בצורה מאוד יעילה

נשארתי לרובוטיקה בשניהם והלכתי הביתה בשניהם

מתמטיקה ישבתי ליד בלה, היה סטלני יחסית לא שונה מידי מ-4 יחידות חוץ מזה שהחומר הוא 5 יחידות, אני לא בטוח אם להגיד שיש יותר נכונות לעבוד או להפך.

כל השאר היה יחסית משעמם, לפי מה שרשמתי באייפוד כאב לי בימים האלה על ניקה, היא התייחסה אלי קצת יותר באגרסיביות ואני עשיתי את מיטבי להיות נחמד ולעשות מה שאני רוצה

יום שלישי ניקה ובלה לא הגיעו, לכן נתתי ליום "לעבור לי מהר", באתי להיות עם החברים הרגילים וללכת אחרי הלימודים עם אבא שלי לקופת חולים, מן הסתם בבית שכחתי לעשות שיעורים במתמטיקה

עדיין ביום שלישי, בשיעור הבעה וספרות ישבתי ליד קרינה מפני שחברתה הזמינה אותי לשבת שם

הייתי נותן להן תואר ראשון שני ודוקטורט בלהביך אנשים, פשוט לא יאמן. 

אתמול

בבוקר ראיתי החרפה קטנה של היחס של ניקה אלי, בכל זאת לא ברור מה קרה אבל עד סוף היום התנהגתי כמה שיותר רגוע שאני יכול לגבי הקטע הנורמלי.

בשעתיים הראשונות הייתי במשרד הפרסום

שעה אחת מתמטיקה, whatever

שעה אחת מחשבים, whatever

לא היה לול, סה"כ שעתיים חופשיות אני לא זוכר משהו מיוחד

היה קשה

אני חושב ששכחתי איך הכל התחיל

עם בלה זה קצת יותר ברור

שיעור הבעה היה משעמם כל כך, באמצע השעה היה "יציאה למשק" אז אני והאולר הלכנו למרות שאנחנו לא קשורים או לוקחים חלק בדבר הזה, השיעור היה משעמם מידי כדי שנשאר שם...

בתנ"ך היה משעמם לא פחות, לא העתקתי מהלוח וכולם היו סטלנים

בשעה האחרונה ביליתי עם ניקה והיה נחמד

אני מתחיל להרדם עכשיו...

אחרי זה נשארתי בבית הספר כדי לישון וכמובן לעבוד ברובוטיקה

הייתי בחדר עם חבר ילדות ותיק ודיברנו בתכלס על כל מה שאפשר, עידכנתי אותו לגבי ניקה, הייתי אומר שהוא היחידי שאני סומך עליו עם המידע הזה, בנאדם באמת טוב ומספיק לא מעורב בכיתה שלי כדי שידע לגבי זה בלי שאני אצטרך לדאוג שמישהו "יזכיר לי" על קטעים כאלה כל הזמן.

ברובוטיקה היה נחמד, לישון בחדר בפנימייה שם גם היה נחמד חוץ מזה שהיה לנו חדר זוועתי מאוד אבל אין מה לעשות... זה לא מהחדרים ה"רשמיים"

החלון מקולקל, הרצפה מלוכלכת בצורה נוראית, בעיקר בשירותים, אי אפשר לגעת בכיור כי מישהו "פיספס" כשהוא השתין.

מיטה רדיואקטיבית, המזגן על קור.

אני לא מתלונן, רק מספר - נהנתי לישון בבית הספר גם אם זו לא הייתה השינה הכי טובה שלי, מחוץ לעיר = טוב.

היום!

קמתי ב-7:40 לבזבז שעתיים חופשיות באכילת שניצל בכיתה עם מי שהיה שם, פחות או יותר ביזבוז של זמן - יכולתי לישון אבל לא רציתי ללכת לבית הספר לבד או לנעול את הדלת אחרי שאני יוצא מהחדר

הסקתי שניקה לא הולכת לבוא אחרי ששיעור מחשבים התחיל ועברו 20 דקות שהיא לא ענתה לי ויום לפני היא הרגישה "לא משהו"

ישבתי ליד בלה והכל, במחשבים היה סטנדרטי ואז שאלתי אותה שאלה מאוד גורלית, "מי ישב לידך בשיעורים הכיתתים, אני או האולר?"

פשוט שהיא תבחר

למרבה הצער, היא בחרה שאני אשב איתה שעתיים ואז נתחלף.

דמוקרטיה גם כן! מה זה הליברליות הזו? אולי היה אפשר להגיד "זה או אני או הוא" אבל הייתי פחות אגרסיבי מזה

לקחתי את השעתיים שלי בכבוד ושיעור ספרות היה משעמם פחות או יותר מאוד, היה נחמד לשבת לידה.

אז התחיל שיעור אזרחות, אמרתי לאולר שזה תורו לשבת לידה כי היא רוצה - אבל הוא לא רצה

מתחמם? זה העסק שלהם עכשיו, לי מעניין את התחת מי ישב איפה, העיקרון כאן הוא "אני לא אשב לבד" אבל היוצא דופן הוא "מותר להם לשבת ביחד".

אז אני הגעתי ושיעור אזרחות התחיל ואני רואה את הציוד של האולר במקום לידה מפני שהיא הזיזה את הציוד במטרה להזיז אותו, אומנם הוא נשאר במקום שלו וזה היה מסקרן יחסית. לפני שהספקתי להגיב המחנכת ישר העבירה אותי לשבת בפינה

לא סתם לבד, אלה מבודד מכולם

בשולחן הראשון מתוך שלושה שולחנות ריקים לחלוטין בזמן שכל הכיתה נמצאים משמאלי

אם זה לא היה מרגיז מספיק, לשבת לבד "לחינם" כשיש מקום פנוי ליד בלה.

ואז התיישבתי לרגע אחד, המוח שלי התחיל לחשוב "צא החוצה, זה לא שווה את הזמן שלך"

אפילו לא הספקתי להגיד "עוד דבר אחד שהיא עושה שאני לא אוהב ואני אף מכאן כמו ציפור" היא כבר עשתה את זה

היא התחילה לדבר על ניקה - כשהיא לא הגיע לבית הספר

מיד קמתי פתחתי את הדלת יצאתי סגרתי את הדלת ועם 2 הידיים עשיתי עליה זין.

הדופק שלי עלה בפתאומיות אבל הרגשתי נורא טוב שעשיתי את זה

הלכתי קצת ברחבי בית הספר, לא עושה שום דבר מיוחד, מדבר עם מי שאני רואה, עברתי בחדר אוכל והתחילו להתקשר אלי

הרי הם חייבים לדעת איפה אני, המורה דאגה והילדים בכיתה היו לא פחות סקרנים

אמרתי לבלה את הגירסה לספר למורה, ואת הגירסה האמיתית, אומנם הגירסה האמיתית לא במלואה (כמו כאן) אך בכל זאת

למעשה אף אחד לא יזכה לראות את הגירסה האמיתית במלואה מלבד לחבר הילדות הותיק

בזמן הזה הלכתי לרובוטיקה וסתם הייתי שם, אנשים נחמדים מקום טוב "לעשות משהו שימושי לשם שינוי"

בסוף המורה חיכתה לי בכיתה וחירטטתי איזה משהו לא קשור (על ההורים שלי והפנימיה) כדי שהיא תקבל את זה שהחסרתי מהשיעור הנוראי שלה מהסיבה המדויקת של "לא בא לי" בקצרה, ובהרחבה "חרא מורה חרא שיעור אין לי סיבה להיות שם לשמוע אותה בוכה על זה שהיא הכי חשובה בעולם מעניין לי את התחת ולא שווה את הזמן שתלך לתקע ללריסה"

("תקע ללריסה" ציטוט מסירטון של ניצה ולחם.)

אני אסיים בנושא אחרון, הזה שיותר מצחיק ממה שאני מרשה לעצמי לצחוק

כפי שאמרתי בהתחלה, לקחת "כל אחת"

וכשאני אומר "כל אחת", אני למעשה מתכוון אך ורק לידידות שהן ידידות קרובות מספיק

אני מתכוון אפילו יותר ספציפית לידידות האמיתיות שיש לי

ולמעשה, כל אחת שיש לי את ההזדמנות הנכונה להתקרב אליה ולהפוך לידידה שלי, כמה שיותר קרובה יותר טוב, ככה יותר סיכויים שלדעתי אני יוכל "לקחת אותה"

זה נותן הרגשה של תפיסת עולם כיתה ח', כי אז ספרתי את הבנות שהכרתי בתור "מערכת יחסים פוטנציאלית"

עכשיו זה הרבה יותר מורכב, והרבה יותר מדויק

עם זאת הכל אפור

אני אגיד מה ההרגשה שלי בדיוק נכון להיום

אני יכול להגיד לניקה שאני אוהב אותה ולדקלם למיטב יכולתי את רשימת היתרונות שהכנתי לה, לפעול נכון לכל מקרה אפשרי - אני מוכן

וכעיקרון, אין לי מה להפסיד, מבחינתי זה הצלחה מטורפת וזה הולך לקרות בקרוב

בצד השני

אני יכול לעשות אותו דבר עם בלה, משום מה הייתה לי הרגשה כאילו זה גם יהיה פשוט יותר, לפעול נכון אני כבר מוכן, כל שאר התנאים פחות או יותר זהים אם אני חייב להודות, רשימת יתרונות יהיה פשוט להכין ולהלחם עליה זה לעיניין מבחינתי, למעשה אפילו היא יודעת את זה.

כעיקרון, זה מדהים בעיני, אבל אמרתי הכל חוץ מדבר אחד שלצערי הספיק לפרק את כל מה שנאמר, ומפני שדיברתי על זה מספיק בעבר ואף היום, אני אגיד בקצרה, "הקטע עם האולר"

האולר חבר טוב שלי, חשבתי הרבה על זה שאני לא רוצה לתת לקשר בינהם להשפיע עלי בשום צורה אפשרית, עכשיו אני לא יודע מה עובר לו בראש באמת ולמעשה אין לי תפיסת עולם מספיק מדויקת לגלות עדיין - גם אם אני מסוגל להסיק שהוא אדם שקול, אין לי תוכניות להכנס בינהם

הצלחתי לשים אותם בצד בכך שהתרכזתי בניקה, עכשיו אני מתחיל לדאוג

הרי עם כל התנאים האלה, זה מתאים שאגיד לבלה את אותו הדבר, זה כל כך מתאים

אבל מפני שנלחמתי להפוך את אותו הדבר לנכון שאגיד לניקה

בסה"כ הבחירה שלי עלולה לפגוע באחת שלא נבחרת

עד עכשיו הייתה לי הרגשה, שאם אבחר בניקה, בלה לא תתעניין מספיק הרי מבחינתה האולר שלה ולמעשה זה ככה גם היום, משהו שאם הייתי רוצה לבחור בה היה בלתי נסבל בעיני ולשים את זה בצד היה מסובך, להגיד לבלה משהו על זה יחזיר את הסיפור הזה לאמצע ולי יכאב

אני אחראי על הכאב שלי

עם זאת בעיני לבחור בבלה תיהיה פגיעה מאוד קשה בניקה, לא רק זה - המלחמה שלי תחשב לביזבוז

באולר אני לא נלחם, זה פשוט ככה

אבל הנה עובדה, בלה לא יודעת מה היא רוצה, האולר לא יודע מה הוא רוצה

מבחינתי אני רוצה את ניקה, אבל אף אחת מהן לא יודעת מה בחרתי או מה אעשה ולכל אחת יש את התקוות שלה

היה זמן מסוים שרציתי את שניהן ביחד, האמת שזה היה אחלה של דבר, הבנתי שזה לא אפשרי ברגע שהבנתי שבלה לא יכולה לקבל גם אותי וגם את האולר

אם אני מנסה להיות מאוד ריאלי, למקרה של כל אחת מהן הייתי מצפה שהשניה "תפרגן"

בעיקר למקרה שאני מתכנן להפוך למציאות בזמן הקרוב

נראה מה יקרה... בסופו של דבר אני מרגיש שאני אצליח איתה או איתה, אני אדבוק במטרה שלי נכון לזמן הזה ולפי התוכניות לאורך זמן מסוים

ניקה