כאן מסתיימת תקופת השאננות הקיצונית שלי, ומתחילה תקופה של ריכוז למען בריחה מאחריות נוספת

וכמו בכל פוסט שנכנס לרשימת החיים, אני אכנס ואבדוק "איפה עצרתי"

עכשיו זה ללא ספק, הגיע הזמן לפוסט הזה

כבר קיבלנו תעודות, זה רק יהיה מנומס מצידי להודות ש"אני באיחור"

החלטתי אתמול שאני מפסיק לעשות ביד - לא מדבר על זה כאן הרבה אבל זה לא טוב כנראה

פשוט חיפשתי סיבות באינטרנט, תודה לסטס סגין שפירסם את הסירטון שהעלה לי את המודעות בנושא שפורנו אינו רק "אושר תמורת זמן קצר" או איך שלא התייחסתי לזה קודם, "אין מה להפסיד"

ההשוואה של זה לסמים היא קצת מוגזמת, אבל אם זאת היא כנראה מדויקת

אני זה שהגעתי למסקנה שקיים הדבר "יותר מידי טוב", אומנם הטוב האמיתי הוא שטוב במציאות, ביטחון כלכלי, חברתי וכל אלה

כרגע מבחינה רגשית לא הייתי יכול להיות שבור יותר

אבל אני לא באתי לוותר

אני מרפה כרגע, יש כאלה שהיו אומרים "שם זין על הכל ומתקדם לבד", אין לי זמן שיתעלמו ממני

המצב שלי בהשוואה לפעם השתנה, עכשיו החברים נמצאים הרבה יותר למעלה בסדר העדיפויות ממשפחה או מהלימודים

אני החלטתי שאני אוהב את ניקה, בינתיים רק ל-3 אנשים הזכות לדעת על הנושא ולצערי היא לא אחת מהן, מהסיבה הפשוטה ש"זה לא הזמן"

אני לא רציתי להיות גמיש בקטע של אהבה, בחצי שנה האחרונה היו לי הרבה שאלות לגבי זה עם בלה והאולר - בסופו של דבר הגעתי למסקנה ש"עדיף לי לברוח כל עוד אני יכול" ומיהרתי לרצות את ניקה יותר מבלה, בניגוד ל"איך שזה נראה על פני השטח"

אני לא רוצה או מתכנן להיות "אחת מהאפשרויות" של בלה, בדיוק כמו שאני לא רוצה להחליט "אם לא בלה אז ניקה" או ההפך

אני מבין שאנשים הם לא רכוש

אבל אני מזוכיסט (למקרה שאתם גרים מתחת לסלע, מזוכיסט אחד שאוהב לסבול - בניגוד אליו קיים הסאדיסט, אחד שאוהב לראות אחרים סובלים ולגרום להם את הסבל)

אני טיפה מזדהה עם הסאדיסטיות בכל מיני מקרים, אבל נעזוב את הנושא הלא רלוונטי הזה

אני אוהב אתגרים איכותיים, להציב אותם - לא תמיד הקטע שלי

ניגש לנושא הלימודי שלי, ישירות לתעודה

להלן:

אזרחות 73

אני חושב שזה היה הציון שלי במבחן או בוחן, בתכלס למי איכפת - המחנכת מורה איומה עם "שיטת הסבתא" - "אתם יכולים לעשות את זה" "אתה יודע" - אני לא מזיז את הביצה השמאלית להתכונן לא לשיעורים שלה ולא למבחנים

אנגלית 87

לדעתי אני טוב באנגלית, משרד החינוך גם ככה מחרבן עלינו עם חרא תוכנית לימודים ואין לי איזה "רעיון השקעה" מוצלח, אני עושה וזהו, האמת שאין לי מושג ממה מתבסס הציון באנגלית בכלל, אין מבחנים או שום דבר... לוגים? עשיתי הגשתי, הפרוייקט?

הבעה ולשון 75

אני חייב להודות שפעם הייתי טוב יותר, אומנם בבגרות האחרונה הוצאתי נוראי וציון ההגשה היה "גלגל הצלה" רציני, עכשיו לא כזה איכפת לי, לא עובד בשיעור ולא שום דבר - זה משעמם, בבגרות אסתפק באותו ציון (הסופי של שנה שעברה 78)

הסטוריה 64

דבר ראשון: המחנכת שוב, בת זונה מזדיינת ואיומה, 62 בשני הבחנים שלה שמה עשיתי? העתקתי מילה במילה מהחוברות שהיא נותנת

היה מבחן בתחילת שנה שהייתי אחד משלושת הציונים הנמוכים בכיתה, אני לא זוכר כמה אבל גם בסביבות ה-65

לא מזיז ביצה שמאלית כבר אמרתי

חינוך תעבורתי 100 - משרד החינוך עזבו אותי שטויות אין בזה בגרות מעלה ממוצע בחינם

חינוך גופני 75

האמת שיש כאן בעיה מאוד גדולה וטכנית, המורה שלי לא העביר את הציונים למורה שהיה אמור להיות אבל הועברתי ו-75 פשוט יצא להם מהתחת ואיכשהו "זה מה שקיבלתי", אין מה לעשות עכשיו אבל זה רק מוכיח ש"לאף אחד לא איכפת מציונים" בצורה יותר גדולה מכל דבר אחר

מדעי המחשב 65

אני מודה, זה זוועה. המבחנים גם זוועה, השיעורים זה לחכות שזה יגמר ולא באמת איכפת מידי, שיעורי בית בכלל לא עושים או מעתיקים

יהיה בסדר, המקצוע דווקא לא קשה לדעתי, גם לא עשיתי מועד ב' שהיה הולך לי חרא

מתמטיקה 5 יחידות 66

שקלול המבחנים 63 ו"תפקוד" 80 שהייתי במעט מאוד שיעורים, המעט שאני יכול להגיד זה שהם היו נדיבים לשים אותי בכלל ב-5 יחידות

מתמטיקה זה מקצוע שמורכב מהמון המון נושאים שכל אחד מהם דורש הרבה ריכוז וזיכרון והבנה, אני שמח מאוד שקיבלתי את ההזדמנות (ואני מתכנן לקחת אותה) לסיים עם מתמטיקה 5 יחידות עכשיו (שנה הבאה) אני אעשה סבבה

ספרות 65

העיקר לעבור את הבגרות, עזבו אותי שטויות, עזבו אותי מועדי ב', לא איכפת לי בשיט

תנ"ך 89

המקצוע הכי טוב שלי, מה שמחזק את הקשר שלי לעם היהודי ואני ללא ספק הייתי מצביע "הבית היהודי" בתור ציוני חילוני, ללא ספק ימני בדעותיי, מדינה פלסטינית - ישראל זה לא המקום. אני לא הולך לספר לכם שאני אוהב תנ"ך, אבל אין לי שום סיבה לשנוא תנ"ך חוץ מ"לא כזה מעניין או איכפת לי בסה"כ" אבל גם המורה הוא המחנך של שנה שעברה, הלוואי היה נשאר איתנו שנה חמישית - באמת היה עוזר כל כך הרבה.....

התנהגות: טובה מאוד, אני אשאיר את ספוקתיי לגבי "כמה זה מגיע לי באמת", "מותר לעבור על החוק כל עוד אתה לא נתפס"

איחורים אין חיסורים 3 למה כי מלא מוצדקים כי המחנכת פסיכים, לא עוזר לאף אחד, מצידי 200 חיסורים (אין כל כך הרבה ימים בשנה של לימודים ואם יש אז בטח שלא במחצית שנה זה 365 ימים מה שכולל בתוכו את החופש הגדול וכל השאר)

הערכת מחנכת: אני מנומס "דרך ארץ" (אהבתי את הדרך ארץ) ויש לי פוטנציאל (5 מילים במקום 2 משפטים במיוחד בשבילכם)

האם אני באמת מנומס? לדעתי לא כל כך, יצאתי לה באמצע שיעור איך אפשר להגיד שאני מנומס... זה השתלם לי יפה כי זה היה בחינם לחלוטין

פוטנציאל (יכולת להישגים גבוהים) שיהיה - למה זה לא מעניין אותי? ציון זה לא הישג, זה ביזבוז של זמן. (תחלקו על דעותיי כרצונכם, ההבדל בין המספר 55 למספר 100 הוא הפרש של 45 מבחינה מתמטית חוץ מזה אין למספרים האלה שום ערך נוסף)

למה לא להכשל בכל זאת? מאותה סיבה ש"אני מנומס" - אני לא רוצה שישנאו אותי או יחשבו שאני מטומטם

אולי חוסר האיכפתיות שלי מציונים תגרום לאנשים לחשוב שאני מטומטם, לצבא

יהיה בסדר

מועצה פדגוגית: לשפר הישגים במתמטיקה ומחשבים

אני אהיה כנה, מסכים ב-200%

65 ו-66 זה לא משהו בשביל המקצועות שהצבא יסתכל עליהם באמת, המספרים לא מיצגים אותי בשיט אבל עד שהצבא יבדוק אנשים בכוחות עצמו בצורה טובה יותר אולי כן יש לי מה לעשות עם הזמן להקטין את ההפרש, מכאן נובע "אני רוצה שיאהבו אותי", נשמע טוב

זה הסיכום הלימודי, שום דבר מיוחד, שיעורים וזה שטויות... מחרכך

כבר כלום

סיכום משפחתי

מאז כיתה י' המצב מתקדם פחות או יותר לאותו כיוון שהלך עוד קודם

אני יותר אוהב את אבא שלי ופחות מעריך את אמא שלי

וכמובן החלק הלגיטימי "אני אוהב את ההורים שלי" - "ואהבת את אביך ואת אימך למען יאריכון ימך", ראיתם? אני גם זוכר את הפרס המובטח בדברה, לא סתם.

לא תיארתי לעצמי שאנסה ללכת לפנימייה השנה

אני חושב שאמרתי פעם, "בהזדמנות הראשונה שלי לברוח מהבית אעשה זאת"

ואכן הגיע הזמן, מחר אני מתכנן להיות כל השבוע בפנימייה במסגרת רובוטיקה שיספקו לי חדר והאוכל פחות או יותר זהה לפנימייה, מידת חופשיות הרבה יותר גדולה מהפנימייה מהסיבה הפשוטה, אין אחריות - אני שם לחלוטין בכוחות עצמי

בעצם אני אתחיל מיום שני

היום מאוחר כבר שאערוז, לא הודעתי גם לאמא שלי

אבא שלי יודע, אל תיהיו מופתעים - זה רק מוכיח את מה שאמרתי בהתחלה

אחותי נשואה בדירה מושכרת עם בעלה באיזור בו הלימודים שלה ושלו, אוניברסיטה מאוד מאוד גבוהה ומה שהוא עושה (אני לא אכנס לזה, אני יודע)

מי שמתעניין, אני shell32 ב-Steam

(לא מתחבר בד"כ לשום מקום אחר, אפילו ש"יש הכל")

ועכשיו אסיים עם הנושא החברתי שאיתו התחלתי

הרגשות שלי

אז בשנה שעברה אני רק התחלתי טיפה "להתעניין באמת" בניקה

זה מאוחר מידי להתחרט שלא נכנסתי לזה עמוק יותר מוקדם יותר

לדעתי אילו הייתי - למרות שאני לא אוהב לחזור לדברים בעבר שפשוט "לא קרו", הייתי מצליח יותר

השנה, עד הטיול השנתי התקרבתי לבלה ומהטיול השנתי הקשר שלי עם בלה לקח זינוק משמעותי שאפילו אני לא חזיתי שיבוא

אומנם כן חזיתי את הזמן שלי עם בלה עוד בחופש הגדול, "היא לא תלמד פיסיקה שנה הבאה, אני לא אהיה לבד בכל השעות האלה" (המון שעות)

אז זה לא היה בטוח שהיא לא תלמד, רק אני הייתי חכם מספיק להבין את זה עוד קודם

בזמן הזה, ניקה הייתה "במקומה" הרגיל כנראה, לא הרבה מיוחד אבל שמרתי על קשר מספיק קרוב כזה

אחרי זה התחלתי להרגיש את התחרות על בלה מכיוון האולר, בהתחלה לא חשבתי הרבה כמובן אבל העיניין הסתבך מהר מאוד

דברים בפועל הם האולר לא מחליט בכלל אם הוא רוצה אותה או לא

הספק שלו שם אותה בספק לגביו, אבל היא מנסה להחזיק בזה כמו שאני מחזיק בניקה

והסיבה שאני מחזיק בניקה היא למנוע מעצמי מלהפגע מעצם זה שבלה מחזיקה באולר

מצאתי את הפוסט שמוכיח את זה, שם התייחסתי לבנות כמו לרכוש אבל אל תצפו שזו הייתה הכוונה שלי

עכשיו, אני מפסיק להחזיק בניקה, גם אם יהיה לי נוח להגיד שאני אוהב אותה, כמו שרשום למעלה "זה לא הזמן"

אני לא יודע מה בראש של ניקה, אבל איך שזה מרגיש אני כנראה הולך לקבל כלום, היו לי כמה כישלונות ספורים בעבר בסדר גודל רציני מאוד לצערי

כיתה ט' יום ירושלים היה מבאס נורא, כיתה י' יום ההולדת של חבר לכיתה הצד שלי היה מאוד גרוע, ועומר מאז שאני מכיר את ניקה אוהב לדבר שטויות כאלה גדולות אני מצטער שאי פעם הקשבתי לו, בן זונה

וכאן נכנס השיר (מטאל) הבא: 

אני לא סיימתי עדיין

עכשיו אני אפסיק לעשות ביד ואתחיל לקרוא חדשות במקום

גם באמצע שיעורים אני אקרא חדשות, לא מסובך

אני אתחזק חברתית

מהפעם האחרונה, אני קניתי סכין

גם אולר

אפילו סקין לאייפוד - אני עוד זוכר את הזמנים שזה היה ב-To Do List

הרשימה הזאת לא השתנתה כבר המון זמן, אין תוספות או מחיקות

(אגב התעלמו מהסדר של הרשימה, זה לפי אותיות - אני אפילו לא זוכר מה ההבדל בין מה שמודגש למה שלא מודגש)

גם השעון שלי שהספיק להשבר - תוקן

אני חושב שאסיים, רוצים שאלך לישון

אני מעריך את בלה וניקה מאוד כחברות וידידות קרובות

אני מעריך את חברי הקרובים לכיתה

אני מעריך את האנשים שאני מדבר איתם פחות בכיתה, גם אלה שבכלל לא, בקיצור את כל חברי לכיתה

אני מקבל את אופיהם של כל האנשים ברובוטיקה, אנשים חכמים וטובים

אני מעריך את כל מי שאני מכיר מהשכבה, כמה טוב שזה לא יהיה, מי שזה לא יהיה, כמה שאני מדבר איתם עדיין או שלא

אני אוהב את המשפחה שלי, אמא אבא ואחותי ובעלה וסבתא וכל המשפחה מצד אבא שלי הגדולה במיוחד ודודה מצד אמא שלי והבת שלה

אני אוהב את ארץ ישראל, את עם ישראל, את צבא הגנה לישראל, את הציונות וכל אדם אשר בליבו דרך הצדק

השילטון הדמוקרטי בארץ הוא טוב ואני שמח ש"הבית היהודי" יכנס לקואליציה

שיהיו לכם חיים טובים!