למרבה הפלא, יום חמישי לא התעוררתי לבד

אני בחרתי להתחיל עם השיר הפעם, מאיזה סיבה שלא תיהיה (אין לי כוח לחפש או להזכר בכלום אחר כך)

יש מספיק מקורות נגד אוננות ובמקביל יש כמות זהה של מקומות המעודדים את זה

אז כנראה הדרך הנכונה היא שליטה על התדירות - אם רוצים

זה בהחלט ממכר. (זהירות)

הנושא הזה בצד, כל העולם ואחותו יודעים עכשיו שאני עובר לפנימיה, בדיוק אחרי הקש האחרון ש"טוב הרגזתם אותי כבר, נמאס לי לעשות הכל ולשאול שאלות ולענות לאלה שאינם קשורים לעיניין."

בדיוק "תתכונן מהר כבר זזים" ועוד ועוד

"סוף סוף סיימו את החלק שלנו - לעצבן אותך"

כל השבוע הזה הבנתי שהשבוע הבא יהיה גורלי לפנימייה

ובעייתי במבחנים

מבחן במתמטיקה ביום שני - אין לי שום סיכוי

בטח שלא 3 וחצי שעות של 6 תרגילים בנושאים שאני "חצי יודע"

יהיה לי מזל לפתור אחד.

מבחן במחשבים ביום חמישי - להפליץ זמן להתכונן אליו גם כן

כל השאלות במחשבים מחורבשות תודות למשרד החינוך וזה יהיה ככה גם בבגרות

למרבה הצער, מחשבים ב' בניגוד למחשבים א' לא קל עם שאלות טיפשיות.

אומנם לא מורכב והאמת שמהנה בצורה מזוכיסטית - אבל ה"אחריות" שמוטלת כאן זה ה-Turn Down

מה אם לא בא לי? ציון, להבדק. אני צריך להוכיח את עצמי לנוולות האלה שחושבים שהם בני אדם (לא כולם)

עם ניקה, קיבלתי חוק חדש לעקוב אחריו "אם אין על מה לדבר - לא להתחיל שיחה" מה שנשמע חכם על פני שטח

וזה נראה, כאילו לא מדברים בכלל

לפחות לא מאז יום חמישי (עכשיו 12:00 בלילה ביום שבת או שיהיה נכון לומר שכבר ראשון)

אוקיי ממתי "אתה צריך להשקיע בלימודים בשבילה" הפך לנכון, למה מי מת??

זה הטיפים שאני מקבל עכשיו? חבל על הזמן

אה יופי, התקדמנו ל"חג האהבה", התוכנית שלי כבר מוכנה כמה ימים והחג עוד שבועיים.

כל זה היה מיותר, את האישור שלי לדבר עם ניקה ברגע זה ...

מחר הם צריכים אותי ברובוטיקה

מחר תיהיה לי שיחה עם מדריך הפנימייה

מחר שיעורים במחשבים ובמתמטיקה, לא זוכר (אולי) אבל השיעורים כנראה יתקיימו

מחרותיים המבחן במתמטיקה עולה על השעתיים אנגלית של משרד הפירסום בכלל ולא אצא לשפוט עם רובוטיקה

את שלוש השעות שלי עם בלה לא אפסיד

מחר אני אשאר לשעה 10 תנ"ך מיותר מסיבה אחת - אחרי שאעבור לפנימייה כבר אהיה בכל שיעור מהסיבה הפשוטה שאני בבית הספר כל הזמן...

היום ואתמול לא עשיתי שום דבר טוב לאנושות

נהנתי מאנימה, התקלחתי, אני צריך להתגלח מחר בבוקר

בקושי מסודר, בקושי זז מילימטר, אני לא זוכר כמה אני שוקל או מתי פעם אחרונה עשיתי ספורט עם התת-משקל שלי

המצב נראה רע

היה נחמד במסיבה של הפיזיקאי ביום חמישי - עזבתי מוקדם לאור בעייתיות הנסיעות

אני לא יכול להבדיל אם אני עושה טעות או לא, בלהתחיל שיחה עם ניקה או לא

הפאסיביות הוכיחה את עצמה בתור "אתה תתחרט שלא עשיתה דבר"

האקטיביות סחבה ביקורת של "אתה הרסת קשר ואין גדול מהפרס שהיא מתחילה איתך"

הניתוח הכולל הביא אותי למסקנה הפשוטה:

אני מעדיף לשבור הכל לחתיכות קטנות ולהגיד "ניסיתי"

אני יודע שהיא פאסיבית - לכן "לא יקרה דבר" - להגיד "לפחות לא נפגעתי" יהיה פתטי יותר מכל דבר אחר שאני מסוגל לדמיין

רק מטעויות לומדים

מצד שני - אפעל בזהירות - בכל זאת מותר לטעות

"הקשר יכול רק להתחזק" - לזכור את זה

"אין שום סיבה שיקרה משהו" (לידידות, במינימום)