לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  מקס לזרב רודריגז

בן: 28

Google: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2013

למקרה חירום - או, איזו תדהמה!!


כשחשבתי ברצינות לברוח מהבית, עוד לפני הפנימייה

חשבתי אילו בגדים אקח

לא יכולתי שלא להרגיש אשם אם אקח מהבגדים שההורים קנו לי

כאילו אני לובש משהו שאינו באמת שייך לי, אלה להם ובה מהכסף שלהם, לא חשבוני

קיימת ילדה בפנימייה ששמעה את הסיפור של איך ההורים שלי הגיעו ובגלל המודעות שלה והדאגה שלה לאנשים עניים היא דואגת לעזור

אז היא מציעה לתת לי בגדים בחינם שאנשים תורמים - אז היא מביאה אותי לבוא ולקחת

להתחשב בזה שיש לי מחשב נייד של אפל, קצת קשה להפנים שבאמת יש לי בעיות כלכליות

אבל לא חסר מה שייצג את זה, הפלוס שלנו בבנק הוא "חמוד" ומספיק לצרכים הבסיסיים + טכנולוגיה

אנחנו פשוט לא עשירים

ועצם הרצון שלי להסתדר לבד, להתחיל לקחת מנדבות נשמע לי בסדר

אומנם, טיפה כואב לי הלב לגבי מה שהיא עלולה לחשוב שהמצב שלנו

איכות החיים שלנו גבוהה בהרבה מאנשים שצריכים את הבגדים האלה יותר ממני

עד כמה אני צריך אותם? אחרי שלקחתי 6 סה"כ (2 הזמנות 3 כל פעם, פעם אחת מילד מחדר שלוש שאני לא מחבב ופעם שניה מהחבר שלה - תורמים)

אני חושב שזה יספיק לי בחולצות, מכנסיים אני עדיין טיפה צריך - ולא ג'ינסים, משהו נוח.

כשיהיה לי את זה, אנסה ללבוש אותם ונקווה שארגיש "בגדים שלי באמת" ולא "גניבה שקרית"

הרי הבעיה המרכזית ביציאה למסע לפולין זה הכסף, הייתי צריך לעבוד יחסית בשביל לקבל את ההוזלה בפעם השניה ממשרד החינוך *וקיבלו* כלומר מתפרש שמצבנו הכלכלי אכן יכול להעזר בדברים האלה.

 

אני פשוט לא מרגיש עני כל כך, אבל אני משלים עם עצמי שיש לי את הצורך בעזרה ומאוד מעריך את הילדה שעוזרת - למעשה ביקשתי את המספר שלה למקרה שיום אחד אמצא את עצמי הומלס או משהו בלי שום רצון לחזור להורים שלי. לאחותי אולי אבל יכול להיות שיהיה לי תוכניות מסויימות...

אני חייב להודות, היא מדהימה. לפי מה שהבנתי היא רבה עם האפריקנית וגם עברה המון חדרים וחדשה וכל זה ממריבות עם בנות

סיבת מריבה עם האפריקנית זה העצלנות של האפריקנית אישי או לא היא לוקחת קשה ככה שיש איפה להיות זהיר

למרות שאפשר להאשים את האפריקנית במריבה היא (התורמת!) יכלה לקחת את הסיפור קל יותר באיזשהו מובן, אני לא אכנס לזה (סתם...)

 

במקרה חירום אני מדמיין את עצמי איפשהו ברחוב עם הכיסא היפה שאספתי מהפח זבל בעיר עם המחשב הנייד והבגדים שהם תרמו לי, כנראה מסריח יותר מהפח ההוא כי כביסה זה לא בשבילי... (אני אוסף את הכביסה בבית ונותן להורים:/ ככה שיהיה מעניין לתת לה בגדים שהיא לא קנתה. עדיין אין לה שמץ שאנשים מנדבים לי פה מטוב ליבם)

אני גם מתחנן לבקש עזרה כלכלית מהצבא, להתחשב בנזק המשמעותי שהם עדיין עושים לנו.

כן, הם לוקחים כסף מאחותי על זה שהיא הייתה אצלם בעתודה ואז פרשה ואף אחד לא צריך את השני והם שילמו עליה ועכשיו רוצים את כספם בחזרה...

הרי מה יעזור להם לשלם עליה אם הם לא יקבלו חיילת איכותית וזה "לא אשמתם שהיא פרשה"?

מצד שני מי יודע מאיפה הגיע לה מה שקרה לה

לכל היותר, היא פציפיסטית בכל מקרה וגם לא מחבבת במיוחד חרדים (אני ואמא שלי קצת יותר מקבלים)

אמא שלי גם לא מחבבת שחורים, שותף שלי לחדר הוא שחור

אבא שלי אם יש לו בעיה עם אנשים יש לו סיבה טובה עם זה, אחותי מנסה להוכיח שהיא גם ככה אבל זה לא מרגיש ככה תמיד

אם לי תיהיה בעיה עם מישהו זה האנטישמים שמאמינים בהשמדת היהודים, ברובם מוסלמים, בראשם אירגוני טרור + אחמדיניג'ד נשיא איראן

אני אגיד את האמת, יש לי חשק להגיע אליו ולתת לו כדור בראש באופן אישי, רק כי אני מאמין שאני אכזרי מספיק ומסוגל לעשות את זה

אבל אני לא מתכוון ללמוד ערבית וכנראה אצטרך לעשות את זה כדי להתקרב לאיפה שהוא נמצא בכלל

השחור בחדר שלי בדואי מוסלמי

 

מחר בגרות באנגלית, אני עוד צריך להתקלח (קצת אין לי כוח אבל גם להסריח לא מומלץ לי כל כך)

אולי אנסה מחר את הבגדים, למרות שבאלי לנסות את זה עם מכנסיים משל עצמי (שאין עדיין, כולם בקנייה של ההורים או תרומה ממשפחה אחרת בעיר שאני לא מחבב במיוחד)

 

אופה Extra Extra בלה רבה עם האולר והיא מספרת לי עכשיו רק שזה "סתם מישהו שאני מכירה"

הוא כעס עליה על איזה משהו שהיא הרגישה רע גם ככה אז היא קיללה אותו הרבה

אני תוהה איך הוא מרגיש עכשיו

אני וניקה דיברנו על המורה לאנגלית ואיך שהיא מעצבנת, "בלה כבר סיפרה לך?"

למעשה כן, אבל זה לא משנה.

 

התקדמות יומית לא צפויה, לניקה יש משהו להגיד לי?

OMG דפקתי את הראש בקיר ועולות לי דמעות

השותף לחדר שאל מה קורה אז הייתי חייב לספר לו אבל זה בקטנה

פאק איזה תדהמה!!

אני בשוק מטורף

אני נשבע

בחיי

 

דיי איזה מוות.

אני אומנם בהישג גדול, אבל עכשיו אני מטיל ספק, במשהו.

אני לא יכול יותר

אני כל כך לא מאמין

פאקקקקקקקקקק

 

סליחה שאני לא יכול לספר כאן, סודות של ניקה.

זה פשוט מדהים וזוועתי. אני לא יודע מה יותר גרוע, הסיוט שלי או זה - המציאות!

ניקה לא מושלמת, כמו שא' לא הייתה מושלמת.

 

אוףףףף אוףףףףף אני כזה מפגר אוףףףףף

שוב דומע, לא בוכה, אולי עצוב, בערך רע

דייייייייי איזה אידיוט!!!!!!!!11

אסור לי להאשים את עצמי, זה ממש לא אני בכלל.

למה אני יודע.

 

העיקר שאני מראה לה שאני מקבל

המידע הזה כל כך לא שווה את האיכות הערכית שלו נגד האדם האחר שמעצבן אותי כל כך הרבה ולא רק אותי

אני הייתי מעדיף שזה לא היה נכון ואמשיך לסבול את אותו אדם מאשר שהמידע כן נכון ועכשיו לאדון המכובד ניצבת בעיה שבגדול פועלת לטובתי

 

לא אני הטיפש. ממש לא אני. השאלה היא איך אני יכול להיות חכם אחרי זה.

כוס עמק. גם האמריקאית עושה לי חיים קשים עם זה שהאקס חזר לדבר איתה ואיך שהיא מדברת עם ידידים אחרים חבל לי על הזמן פשוט

האפריקאנית תעזוב את הבצפר

בלה משוגעת (מיצינו את זה עם האולר) אפשר לקוות לטוב

הספורטאית, לא יודע

 

וגם בלה אמרה לי שניקה לא בעניין

או משהו, *עדיין*, לא יודע.

אכזבה... אני לא יודע מה לעשות עכשיו. אני פשוט כל כך... זה משנה הכל, באמת.

להתחשב בזה, כל כך הרבה הבדל, זה נורא.

היא לא לוקחת את זה קשה עם עצמה ואני לא יודע מה עוד

ועוד אחד מהדברים האלה.......... זה קל מידי כבר לנחש

לאיפה אני צורח להוציא את מה שיש לי בפנים עכשיו?!

 

נכתב על ידי מקס לזרב רודריגז , 12/5/2013 22:31   בקטגוריות שחרור קיטור, אהבה ויחסים, סתם קטגוריה מאוד ארוכה רק בשביל שהבלוג יראה טוב וא, חלק קשה מהחיים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למקס לזרב רודריגז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מקס לזרב רודריגז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)