לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  מקס לזרב רודריגז

בן: 29

Google: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2013

דברים משתפרים


פוסט אופטימי? יום טוב

למרבה הפלא, לא התקלחתי וגם לא ראיתי את מרי היום

 

הבגרות במחשבים עברה חלק, מודלים חישוביים סיימתי ב-5 דקות הראשונות בלחץ (מהיר) שזה חצי בגרות והבחינה 3 שעות

אוקיי אני מגזים עם התיאור הזה אבל זה מצחיק כמה מהר סיימתי את זה

כמובן חזרתי אחרי זה לרשום יפה יותר ומצאתי משהו ששכחתי לרשום בהתחלה - כל הכבוד לי על חוסר העצלנות! וגם פינוי הזמן

השאר הלך גם מספיק טוב שאני אגיד *יהיה לי ציון גבוהה* בלי לפתוח את הפה לשטן או לדבר לעין הרע

 

ואם זה לא היה מספיק טוב, לוודאות את הציון הגבוהה שלי באחד משלושת המקצועות החשובים ביותר, (אנגלית מתמטיקה מחשבים)

אז היום ממשיך, לבלות כמה זמן עם ניקה עד שאבא שלה הגיע לאסוף אותה

מה מעניין בזה? בדרך חזרה מההליכה שלנו למורה שלה לפיסיקה שלא היה שם, בכניסה לבניין של התיכון

הלכה לה החוצה לקסי, איתה היה אחד הידידים הפתטיים שאני לא מכבד במיוחד של ניקה - מצד שני על הדרך הוא לא מהווה איום, אז בגדול חבר למה לא?

הוא עצר לדבר עם ניקה ולחבק אותה, מה שהשאיר אותי ואת לקסי מחכים בצד לידידים שלנו, עשיתי לה שלום והיא עשתה לי חזרה

איפשהו בתוכי היה לי חיוך, אולי הוא היה עליה ואולי הוא היה שלי לחלוטין - אבל זה הרגיש טוב

אחרי כמה רגעים כל אחד המשיך לדרכו, לא ניסיתי לדבר עם לקסי בכוח - לא התאים וחשבתי לעצמי "השלום הזה הרבה יותר טוב לי עכשיו להתחשב בזה שאנחנו בכיוונים הפוכים כרגע", מחשבה מסובכת יחסית שפעלה לטובתי במציאות

לא יצא לי לפרסם "סודות קטנים" עם הנושא החם כי חשבתי שהם פשוט לא הולמים - אבל הנה אחד האיכותיים יותר שבהם: כמו שיש בי חלק שמאמין שכל הנעשה עכשיו יחזור לטובתי בעתיד עם ניקה, אותו חלק קיים עם לקסי. (פסיכי *לגמרי*) יש גם סימנים לזה בכל מיני פוסטים

אבל אני נהנה ממה שיש לי כרגע(:

 

אחרי שניקה הלכה, החרמן של הכיתה שלא זוכר איזה שמות נתתי לו כבר כל כך הרבה, מעכשיו רשמית הרופא סגור לא משתנה כי זה הכי מאפיין

היה לי זמן אישי עם הרופא, שלא זוכר כלום מכיתה ז' (היה שווה בדיקה), אבל דיברנו על עניינים כלליים של חיים, דוגרי מה רוצים מה יש איך משיגים מה עושים

אני עם החיים הפשוטים שלי, אג'נדה מוכנה שאני אוהב

והוא מתכונן לו ל-6 שנים למידה ואז עוד 6 שנים התמחות אחרי 3 שנים צבא (שיעשה בהתחלה) ואז שנתיים נוספות של התעמקות ומי יודע מה

בקיצור, כל השנים שהוא חי עד עכשיו זה אפילו לא ההתחלה

יש לו בעיות בריאותיות שהורידו לו את הפרופיל ל-64, כנראה ההפתעה הכי גדולה בשיחה שלי איתו - הוא לא אמר לי מה

למעשה הוא אמר את זה בכזה טון של "אני מעדיף לא לשתף" אז לא נכנסתי לזה בכלל

על הדרך הוא סיפר לי על המצב שלי ולמה לא כדאי לי לקחת הורמון גדילה - משהו ששקלתי ברצינות למען האמת

פשוט מאוד, נותנים למי שצריך את זה - ואני לא צריך. למעשה הורמון גדילה מחמיר את המצב שיש לי - שזה גם מפתיע במידה מסויימת

יש לנו אחד שלקח הורמון גדילה, בהתחלה זה היה בסדר אצלו אבל הוא ניהיה מגודל כל כך שאני חושב שכדאי לו להפסיק ולהרגע עם זה קצת...

מאחד שהיה דומה לי במימדים לאחד שקרוב לאבא שלו במימדים באופן קיצוני, ואבא שלו פחות או יותר דוב בריא. הורמון גדילה - אני ממליץ לכם לקחת מינונים מאוד קטנים ולהפסיק ברגע שאתם מרגישים נורמליים מספיק. אני משער שלו נוח עם איך שהוא עכשיו

חזרה לרופא, קיצר דיברנו, לא הרבה מרגש לגביו, לומד רציני והכל

הוא הסביר לי מדוע רטלין זה לא סוף העולם כמו שחשבתי פעם - הסבר שהיה חסר לי (לא מכבד כימיקלים למוח)

כמו שקשי ראייה צריכים משקפיים, אנשים עם המקרה המתאים (ADHD או מה שלא דורש צריכת רטלין) צריכים רטלין

תרופה מוכרת מאות שנים שלא משנים לה במרכיבים וכן הלאה, בנוסף על כך מודעים לתופעות לוואי ואין הפתעות, הכל משפטי ויש את האזהרה שאתם רוצים

והמקרים העצובים של רטלין הם כמו המקרים העצובים שתתנו משקפיים למישהו שלא צריך - למה שתעשו את זה? מן הסתם שזה לא יעשה טוב

הוא נתן לי רעיון כללי של איך רטלין פועל - עזר להבנה שזה לא נועד לסכן ולגרום להרגשה רעה

התופעת לוואי הגדולה ביותר של זה הוא חוסר הרגשה של רעב - הוא אמר שהוא יכול להיות יום שלם על זה בלי לאכול ולא להרגיש בכלל שמשהו הולך

 

באופן אירוני, יש לי שימוש עכשיו לתרופה הזאת, אני מת מרעב ומאוחר בלילה ונגמר האוכל בכל מקום...

טוב, מחר נאכל יהיה בסדר נאכל בריא אנסה להתחמק מהחביתה המוזרה שיש בחדר אוכל בבוקר

יש מה לאכול בבוקר - מקסימום יש לי כסף לקיוסק

מה אכלתי היום בכלל? צהריים וערב היה בשרי אז נקניקיות ושניצל, בבוקר לבגרות לקחתי דונאט מסכן וסה"כ שתיתי וגמרתי לחלוטין את כל המיץ תפוחים שהיה לי

4.5 ליטר שנקנו ביום שישי, לא שרדו עד אמצע השבוע.

התחלקתי יותר מידי? להביא ללימודים יום ראשון הייתה טעות? בקטנה

טוב אני חושב שסיכמתי את כל הדברים המעניינים שקרו היום מלבד לדברים שקרו אחרי הלימודים

מיד כשסיימתי לדבר עם הרופא הלכתי לעכברוש שמכיר את הרופא טוב ולאחרונה היה לו התקלות עם עומר וחברותיו מכיתה י'

הוא לא מכבד את הרופא בשום צורה

בכל אופן, הוא שיתף אותי בכל הקורה סביב הסיטואציה שלו עם עומר, תוך כדי הילול עצמי והמון שטויות שדרשו סינון

אני מכיר אותו המון זמן, שיעשה מה שמרגיש לו טוב כל עוד הוא לא פוגע באף אחד - לפחות לא באף אחד שחשוב לי באמת

 

במקרה הספציפי הזה, הוא עשה טעות תמימה וגם מעשה מטופש ומיותר אבל לא חשוב כל כך שנתפס אצל עומר כרע ומקומם

האם זה רע או מקומם? ממש לא, אפילו לא קרוב - אבל זה לא חכם, זה פשוט שטויות שבמקסימום מגיע להם לזכות להתעלמות

אם אני הייתי חלק ממקבלי המייל - שהוא דאג להפנות אלי אחרי זה, לא הייתי לוקח את זה לשום כיוון שעומר הביא את זה אליו

והטעות התמימה שהוא הודה בה הייתה לשים מייל של אחת מהי'ניקיות שהוא שונא של עומר

הוא בכלל לא תיכנן לעשות את זה, סתם יצא לו...

מכאן היה גם החלפת קללות ואי נעימות או מה שלא היה שם מה איכפת לי

עומר כבר סיפר לרשויות המקומיות, "הרופא רותח עליך", "אני אספר למחנכת"

עכברוש מן הסתם לא מפחד, הוא הציע לעשות את זה בעצמו וגם להיות כנה יותר ולהראות *הכל* ולא רק מה שיוציא אותו רע כמו שעומר תיכנן

עכברוש מנוסה?

בקיצור - לעומר יש מטרד מהצד ודליפה שאני יכול לנצל ויש לי את כל הכלים לעשות את זה

אם משהו, אני היחידי ששמע את הסיפור הזה מהעכברוש עד לפרטים הכי קטנים וציטוטים מלאים - הוא פשוט נתן לי אותם ככל הנראה מתוך "עמדת כבוד"

אני אשמור את הדליפה ליום סוער מאוד, אני מניח שלא יבוא כזה יום ובמבחינתי זה עדיף לכולנו כנראה

 

בינתיים אני מרשה לעצמי להרגיש אופטימי לגבי ניקה

לדמיין את עצמי איתה יותר

ממש להכנס לזה

קצת הדרכה חוזרת מהסרט "הסוד" פעם נוספת, העיקר שאני מרגיש טוב וגם הסובבים אותי

הם אומרים שאי אפשר שכולם יהיו השמחים, אז מי שלא יהיה שמח שיהיה רגוע

 

שיחקנו הרבה Tekken 5 בפלייסטיישן 2 היום

מגניב

 

מים שקטים חודרים עמוק - שם כינוי, יהלום

היה לנו מכיתה ט' עד אמצא כיתה י' אחד בכיתה שהיה איתי באותם מסלולים בדיוק, היחידי השני שהיה ועזב את הכיתה לטובת זאוטכנולוגיה וכיתה אחרת של פנימייה

כי הוא בפנימייה כמו שאני עברתי - אבל לא עברתי כיתה (וגם לא אעבור)

עכשיו כשעברתי לפנימייה אני רואה אותו כל הזמן בערך

וזה מצוין, בחור זהב. (יהלום!) יש לי הרבה מה להתלהב מהבנאדם ואני מאמין שהוא שמח מהנוכחות שלי

המשפט הראשון בפסקה זה התיאור המושלם שלו

בקיצור, יהלום אדם איכותי, בנות צריכות לרדוף אחריו אם אתם שואלים אותי אני מופתע איך לא.

ובכללי, חדר 1 חברים טובים

מצחיק שיהלום חשב שהוא דיבר עם כולם בכיתה בזמן שכל אחד אחר בכיתה יספר את הסיפור שלו של "גג העברתי איתו מילה בחיים שלי כשהוא היה איתנו"

יש לו Backstory שלם משל עצמו שמסובך לי לפרט כאן

 

אני חושב סוף סוף אגש לישון, כבר אמרתי לאנשים לפני המון זמן שאני הולך

ניקה רשמה לי "חלומות מתוקים!"^_^

נכתב על ידי מקס לזרב רודריגז , 29/5/2013 00:59   בקטגוריות ארוך, חלק משמעותי מהחיים, סתם קטגוריה מאוד ארוכה רק בשביל שהבלוג יראה טוב וא, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למקס לזרב רודריגז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מקס לזרב רודריגז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)