בהשארת הסרט Inception ודברים שלמדתי מהתנסות ב-Lucid Dreaming

נתחיל בספוילרים מטורפים לסרט (בבקשה תצפו בו, הוא אדיר אפילו כמה פעמים.)

בסרט הם בגדול ישנים ונכנסים אחד לשני לחלומות ואפילו הולכים לישון שוב בתוך החלום, חומרים כימיים וכאלו מעורבים

שיתוף חלומות

יש את מי שבונה את החלום, ארכיטקט עם שיתוף פעולה של דימיון אינסופי של חלומות

ויש את מה שממלא את החלום, תת המודע של היעד שנכנס לחלום, גם היעד עצמו נמצא שם

בסרט תת המודע מרגיש עוינות של הארכיטקט ומנסה להפתר ממנו

כשמתים בחלום מתעוררים אלה אם החומר הכימי שהרדים חזק מידי

כשהחומר הכימי הוא כזה נכנסים ללימבו, שזה חלום אינסופי בתוך המוח שמרגיש כמו שנים וטוחן את המוח

כדי לצאת, צריך למות שם - אם מצליחים להבדיל שזה חלום

כשנמצאים בחלום זה מרגיש אמיתי וכשנכנסים לחלום הוא מתחיל מהאמצע תמיד

לסיום, איך אפשר לשכוח את המיתוס של "אנחנו לא מנצלים את מלוא הפוטנציאל של המוח" ולא לקשר את זה עם "בחלומות אנחנו מנצלים הרבה ממנו"

זה רק הסרט - המציאות שלנו שונה מזו

כשהולכים לישון בתוך חלום מתעוררים - קרה לי לפחות פעמיים, אחת מהם אין מצב שאני שוכח

אני לא זוכר שמתתי בחלום, אני כן זוכר שפחדתי הרבה

אבל חלום בתוך חלום זה לא קיים

בכל זאת, לימבו?

מה אם במקום להכנס ללימבו ולמות בגללו

כשמתים נכנסים ללימבו - אבל לימבו זה המציאות וזה כאילו חוזרים לחיים אבל בעצם נולדים

מבלבל טיפה אבל אני אנסה לפרט

כשאדם מת ומפסיק לנשום ומי יודע מה המוח שלו עושה ומה זה בכלל "נפש"

אז ה"נפש" נכנסת לאיזה עולם מציאות חדשה

ייתכן שזה אותו עולם וייתכן שזה העולם הבא כשיש שכבות של עולמות כלומר יקומים מקבילים

כאן התאוריה מתפצלת

ה"חזרה" לחיים של אותה נפש ללא זיכרונות יכולה להיות בכל מקום ביקום ובכל זמן ביקום

בנוסף על כך היא יכולה להיות בכל מקום שאינו ביקום

או שזה יכול להיות ישר עם המוות הנפש מגיע עם חיים חדשים של תינוק שנולד (השעה שמתתם נולדתם כשתינוקות איפשהו בעולם, הזה או אחר?)

גילגול נשמות?

הרצון לדעת מי הייתם לפני שנולדתם מתקיים

מי מת ואיבד את חייו והפך אלי? "מי אני באמת"

יש כאן התעלמות בוטה מקיום אלוהים וצורך בדתות

אחרי הכל, מבוגרים שקרנים אז למה ספרי תנ"ך טוענים שהכל חלק מאלוהים

"העולם שאלוהים נטש"

תראו אותנו, מדברים על השואה ומנסים למנוע נוספת בזמן שאנחנו יוצרים אחת לבעלי החיים

אם המוסלמים לא עשו מספיק גיהנום לעצמם אחרי השואה עם מלחמות פנימיות

זה פשוט נוח מידי לציין את המצב בסוריה היום

חזרה לתיאוריה שלי, מה אני מאמין מכל מה שציינתי עד עכשיו?

זה לגמרי לא ממשיך היטב את הפוסט הראשון לגבי זה, שנשמע עולה אל החדר הכחול להשתעשע מהזיכרונות

כי מה חיים שווים בלי זיכרון והנאה פוטנציאלית, ידע וכו'

זה פשוט מדכא מידי לחשוב שהדבר היחידי שמבטיחים לכם על בטוח תמיד זה שתאבדו הכל יום אחד

ואין לדעת לאיזה מצב תגיעו

אם גן עדן או הגיהנום קיימים, או שכמו שהאטאיסטים חושבים הערנות שלכם תתאפס ויתמזל מזלכם של גופתכם ותהפכו לעץ או משהו (עזבו אותי דקויות)

אני מניח שחוסר הידע זה כל הכיף?

"נשמתכם תחזור להיות חלק מאלוהים"

לא רוצה להכעיס אף אחד

"שינה זה בן הדוד של המוות"

הדברים המשותפים בין שינה למוות הם "איכות הנוכחות"

אפשר לחשוב שאדם מת ישן ואפשר לחשוב שאדם ישן מת

לצערי המסקנה הכי קלה בעולם היא שאנחנו פשוט לא יודעים מה יש אחרי המוות

אותה סיבה להיות אגנוסטיקן בדעות הדתיות, שזה הכי רציונלי בעולם

אני לא יודע אם אלוהים קיים, אני לא יודע שהוא לא קיים

אני יכול להאמין בו לפי האמונה היהודית או כל דת אחרת

להאמין בכמה לפי כל מיני סוגיות אחרות

או להאמין שאין לפי אטאיסטיות

אבל לא יודע.

יש את אלו שמשווים טבעונות לאמונה - אבל בואו לא נצא מהנושא כל כך מהר.

אני טבעוני מסיבות בריאותיות, כלומר להאריך את החיים

מה שמביא לנושא הבא, גורל.

נולדים לגדולה? נולדים לאהבה?

למה אנחנו כאן, "כי יש משהו מאוד חשוב שאתם צריכים לדאוג לו ולסייע בסיומו ובביצועו"

נו טוב, לפחות בפוסט הזה זכיתי לקשקש קצת על חלומות

בכל מקרה מה שלא קורה אחרי המוות זה מסתדר לי בראש

איך זה מרגיש למות, מלבד לכאב המטורף ("Death is painful")

"נרדמים" לתוך המציאות הבאה - הרי בחלום אתם לא מתעוררים לתוכו.