אני זוכר את הימים שהייתי מכור למאי

זה רק בדיעבד (דיאבד?) שהחלטתי שהימים בהם נהנתי לפנטז יותר מידי למעשה היו רעים, ככה שהם לא היו רעים באמת

הרי באותם הרגעים הפרטיים לא הרגשתי אשם במיוחד

אתמול היה מבחן במת' שאחרי רבע שעה שהבנתי שאני לא יודע כלום, יצאתי

המורה לא היה שמח במיוחד ולא אמר שייתן הזדמנות שניה, אבל זה בסה"כ מבחן.

באותו זמן זה היה כואב, אבל אז נזכרתי בכותרת

ציון גבוהה ב-807? ה-83 הזה יהיה נפלא תכלס בשביל הבונוס and what not

וגם הבקשה של המכללה להעלות את הציון "זה בשבילך, שלא תרגיש נחות" זנב לאריות - הזכרתי את כל זה בפוסט הקודם

היום הרבה חדש

שיעור אנגלית אף אחד לא עבד והמורה איימה שהיא תעשה ציון לכל "אימון אנסין" כל יום שני

לא הגשתי עוד את העבודה המטופשת של יום ראשון

לא עשיתי בתנ"ך ומחר זה שעתיים ראשונות

לא הקלדתי באזרחות - זה יש לי את השעתיים לפני של מחר.

אחרי ימי המחלה לא באתי מוכן בשיט

יום רביעי ההורים שלי בסיביר, יום חמישי אני חוזר הביתה

היום

היה שיעור ספורט - סיבוב ריצה, 50 שכיבות ו-85 כפיפות

הלך מצוין האמת

אז קצת כדור עף, "שנדע לשחק" בלה בלה, המורה אמר דברים נפלאים, אמרתי בדיחה "בשם עצמי" למרות שתנחשו מה, הבדיחה לא על חשבוני

"לשחק כדורעף בחוף הים? העתיד של הדור האומלל הזה מול המחשב"

הוא אמר שהוא לא מזלזל, אבל רצה שניקח את מה שהוא אומר ברצינות ושלהיות ספורטיביים מאריך חיים

הוא לא צריך לספר לי

אחרי התכוננתי לשיעור מחשבים

חשבתי "למה להשקיע היום דווקא"

"מה העיקר? שאני אביא לה את הספר או מה שזה לא יהיה, השיעור ילך סבבה וזהו"

התחלנו את השיעור בסייבר, עבדתי יחסית *אוקי* ומטה

הגעתי למסקנה שאסור לי להשתמש במכונה וירטואלית כדי לתכנת את המשחק, זה פשוט לא יעבוד עם XNA

מה שהביא אותי לדבר הבא - אני רוצה לעשות אותו בסי פלוס פלוס (C++) עם Xcode על המק הנפלא שלי

אבל הדבר הזה חשבתי עליו כרגע, פשוט נשמע לי הרבה יותר "הולך לקרות"

למרות שללמוד את השפה אני צריך עכשיו להמשיך את הספר + לשלב איכשהו עם הידע של Unity שאני גם רק מתחיל

נשב על זה טוב טוב.

הסייבר עבר די מהר ואנשים התחילו ללכת, אחרי זה הייתה הפסקה ארוכה יחסית של שעה בערך

תקשורת עם העולם החיצון? הייתי עסוק רוב הזמן עם הנסטר בצחוקים ושטויות, בלה לא הייתה

חצי מהזמן חשבתי לגשת למאי, היא ישבה לבדה בפינה ליד הדלת

בסופו של דבר פרשתי לאכול וכשחזרתי אמרתי למאי שהורדתי את הספר שהיא המליצה לי ב-Audio Book (פרטי פרטים היום איתי)

היא ממש שמחה לשמוע, משם העניין התגלגל לזה ששיחקנו במחשב אחד באיזה משחק ישן בטירוף והיא אמרה שהיא נורא נהנתה

זה הרגיש כמו שקניתי לה את הספר ההוא שעוד לא נתתי לה, אפילו יותר טוב אבל פחות *חזק* (קשה לתאר אני מניח)

לא נתתי לזה להכניס אותי לאופוריה גדולה מידי, אבל את שאר השיעור שחזרנו לעבוד הייתי עם הנסטר שלא יהיה לבד

שזה אגב הייתה כנראה החלטה שגויה, לא עבדתי איתם כי לא יכולתי להריץ בכלל XNA על המחשב שלי, עדיף שהייתי יושב עם מאי ומקשקש קצת

היא הייתה גם לבד וההחלטה פה כבדה יחסית - לא חשבתי על הרעיון הזה מספיק ואני מניח שלא יכולתי לעשות הרבה ועכשיו זה לא משנה

כמו כן רציתי לבקש ממאי את המספר שלה, אבל בסוף השיעור היא יצאה מהר מידי, בטח כדי לתפוס אוטובוס מוקדם

ככה חזרתי לחדר והנה אני עכשיו, ב-2 בלילה כותב את זה. (כל השעות עד עכשיו לא היו בהכרח שימושיות והאכילה גם צריכה שדרוג)

אבל הי, נהנתי היום Regardless, היה שווה.

זה הדברים הקטנים

אה שכחתי להגיד שנרדמתי במקום ללכת לשיעור חינוך, למזלי המחנכת לא ידעה שחזרתי כבר מהמחלה של שבוע שעבר אז היא לא בדקה את העניין

ויצאתי בזול.

אני מרגיש יחסית "בלתי מנוצח" בכל הקשור לבית הספר

מצד שני

עונש כמו שיעיפו אותי מהפנימייה יהיה בלתי נסבל

ואני לא בטוח כמה זכויות יש להם לא להגיש אותי לבגרויות (אני לא כזה גרוע בלימודים...)

קצת (הרבה) זילזול הכל יהיה בסדר, הקאצ' פה הוא שאני מחביא את רוב העסק וזה בית זונות רק מאחורי הקלעים

מול העיניים שלהם אני תלמיד נפלא שלומד (די ברור שהעיניים שלהם סגורות)

אני לא יודע אם אני מסוגל להודות שהפסקתי להיות מכור למאי

אבל זה הרגשות כמו שהיה לי היום שגורם לי להרשות לעצמי לחשוב שזה לא כזה נורא

אני גם שם עין לזה שאני לא מפסיד דבר

לפעמים אני מרגיש פסיכי ברמות מטורפות, בעיקר בחוסר שינה

הרבה אנשים שמו לב שהסתפרתי.