קצת תיעוד של חודש מרץ עמוס במיוחד

נתחיל בשבוע שעבר (אם כבר, בדיוק איפה שעצרתי(: )

יום ראשון גאמ"א, I catch the flew בתחילת הראיון השני

הולך הביתה - בכנות שנגד רצוני, אבל לא הייתה ברירה, חום ועיניינים מוטב שאבריא לפני הטיסה לחו"ל

יום רביעי, הנחיתה בטיסה הרגה לי את האוזניים אבל שרדתי

מוסקבה, מלון רציני, הרבה זמן לעצמי, הרבה Breaking Bad

למעשה סיימתי Breaking Bad על האייפוד לבד

הייתי רק באירוע המרכזי ולא ישנתי היטב לפניו, אבל היה נחמד

יום הולדת חמישים לבן דודה של אבא שלי, אשתו הכינה לו סירטון מדהים שאני מקווה שאצליח לשמור ולשמוע מידי פעם

להתגאות במשפחה

היה מדהים, הרבה כסף נכנס לאירוע היה מאוד רציני שם, הופעות עיניינים ריקודים דיבורים נאומים ואהבה משפחתית

איחולי בריאות ועוד מנהגים רוסיים נפלאים

היה שלג באחד הימים, גם היה נחמד לראות ולהרגיש "לא בבית"

חזרתי הביתה ובלי אופציה להתגלח הלכתי לטיול השנתי חצי מוכן בלי לישון טוב חחחח

השינה בנסיעה הספיקה, המקום באוטובוס לא היה מדהים בשום חלק מהטיול השנתי

(ובואו נודה, אם לא זוכרים בטיול השנתי את הלילה או הנסיעות, מה כן זוכרים? את הטיול???)

הטיולים היו קל עד בינוני (אני לגמרי בעד)

לא היה אופציה להרטב בכלל (אלה אם כן מישהו ממש היה מנסה.)

הנסיעות בטיול, מלבד לנסיעת השינה הראשונה וכמה נסיעות מיותרות ליד העכברוש שסתם שרפנו זמן

נקו ישבה בכיסא ליידי מהצד השני (אתם יודעים איך זה, יש זוג מושבים ליד זוג מושבים, שנינו היינו בצד הפנימי ודיברנו משם)

היא דיברה איתי

כמו כן, בערב הראשון אני חושב היה לי קצת זמן איתה, לא משהו ששווה הרבה תזכורת

גם בכל מיני מקומות נבחרים יצא לי לדבר איתה לא מעט

אז דיברנו על כל מיני שטויות, גם בסוף הטיול השני אני חושב או הראשון יצא לנו לדבר על כל מיני

אני לא זוכר כמה נוסעים כיסינו או כמה הכל היה רציני אבל היה נורא נחמד שיש מישהו שיעסיק אותך ברגעים נתונים שלא תיכננת מראש אליהם

העכברוש עדיין ברגשות קשים לגבייה, אני עושה את מיטבי להדריך אותו אבל זה מרגיש כאילו אין הרבה שאני יכול לעשות

הוא אבוד כמו שאני הייתי ברוב המקרים והניסיון שלי עם בנות מאז שנה שעברה

נתתי לזה הרבה מאוד במה ולמעשה אני נותן לזה כמויות של במה בפוסט הזה

אבל זה לא משתווה לכמות הבמה שהוא נותן לזה

אני בניגוד אליו הפסקתי לתת לזה להשפיע לי על הרגשות בצורה רצינית - הסיבה העיקרית ברורה

אם היא לא איתך או שלך, הרגשות נמצאות במינוס וזה מקום מאוד לא רצוי.

מצד שני אני כן נותן להשפעה חיובית לסחוף אותי בהזדמנויות, אם אני איתן אני נהנה מכל רגע

ואם אני בדיוק סיימתי להנות איתן אני לא מתבייש להסתכל אחורה ולחשוב כמה טוב היה וכמה טוב יכול להיות

זמן זה המרכיב העיקרי במערכת יחסים.

חזרה לנושא - דיברתי עם נקו הרבה מאוד בסה"כ כל הטיול הזה, לא מתחרט לרגע

לא חושב שיש לי דבר נוסף להוסיף בעניין הזה

חוץ מזה הערב של היום הראשון היה די מטופש אז נשכח ממנו.

היום השני היה הטיול האחרון ומה שלא היה

הערב של היום השני היה By far הזמן הכי טוב של כל הטיול, החלק השני שלו

בחלק הראשון "אוכל"/"ריקודים" שאני לא שייך לשם

אבל דיברתי עם (הרקדנית? בטוח נתתי לה שם...)

היא אמרה שהיא לא רוצה חבר בהזדמנות שהייתה לה להגיד את זה (מעניין, אף אחד לא בדיוק שאל)

כן או לא האם היא דיברה את האמת לא רלוונטי, עד כמה שאני מודאג

הייתי אומר שהחבר שלה יהיה אחד מומחה לריקודים שיהיה יותר טוב ממנה בזה - אחד תחרותי

אבל משהו מונע ממני לרצות להרגיש שזה נכון, משהו אחר בי מאמין שהיא כן רוצה חבר אבל יש לה תמונה מושלמת מידי של "איך הוא יהיה"

למעשה אני כמעט משוכנע במה שאמרתי כרגע - אולי היא מנסה לשכנע את עצמה לרדת לסטנדרטים של המציאות כדי למצוא חבר

למה אני בכלל מדבר על זה, עצרתי קודם באמצע משפט.

אחרי שדיברתי איתה (עוד לא חשבתי על שם הולם בשבילה...)

אוקיי זמן לחשוב על שם, אני בדיוק בקטע של שמות יפניים בזמן האחרון

השם האמיתי שלה מתאים לה מידי, אני לא יכול להביא את עצמי להמציא לה שם חדש חחחח

אבל באייפוד שלי רשום "המתוקה" אחרי השם שלה עם כל החוצפה שלי (הדרך כנראה להבדיל אותה מאחת עם אותו שם)

לקרוא לה כאן המתוקה זה קצת מוגזם. הרקדנית יספיק בינתיים

בכל אופן אחרי כל הזמן המיותר שבוזבז על כלום שם המסקנה שהערב השני של הטיול השנתי לא היה עם תוכניות טובות יותר מאלו של הראשון לא איחרה להגיע

להגיד שהתאכזבתי יהיה לציין את הברור מאליו

אבל למרבה השיעמום, ראיתי אותה שוב והחלטנו שהיא תלמד אותי לרקוד איפשהו בצד

אם רק הייתי בוחר בצד יותר - אולי גם אף אחד לא היה בא להפריע

ואנשים עוד השקיעו את המאמץ להשאר כשהם הפריעו! פשוט חוצפה.

אבל המשימה הייתה להשאר מהתחלה עד הסוף ועד כמה שלי זה היה משנה, ללמוד לרקוד.

בסיסי, רציני, מגניב, האמת היה מעניין ונהנתי מלא

יותר פי 1000 ממה שציפיתי מהערב השני ומכל הטיול באופן כללי, היה שווה

אז כן פתחנו שיעור ריקוד ציבורי ונהנו קצת, היה ממש מקסים. היא לימדה אותי

ברגע מסוים, לקסי הגיע

היא לא הצטרפה לריקודים או לשיעור, היא רק התיישבה בצד להסתכל ודיברה איתנו קצת

ראתה שאנחנו עושים פחות או יותר את הדבר היחידי המגניב בכל האיזור, בואו נודה בזה

לפי סריקת האיזור, אין שום סיכוי שהיא הייתה שם משום סיבה אחרת שזה לא אני

גם ההגזמה הכי כבדה שאני יכול להוציא לא תביא תירוץ הולם לזה שהיא הגיע לשם

אז הנחת הבסיס היא שהיא רצתה לבלות איתי קצת זמן בטיול ולהיות כנה לגמרי, הרגשתי אותו דבר

היא באה לשבת שם בשבילי

מצד שני לא יכולתי לשלוף את עצמי מהשיעור בשום צורה, לא חשבתי שיש דרך להוציא את עצמי משם

חוץ מזה יש לנו שם מתחרה איכותית במיוחד, הרקדנית - עכשיו איך אמור לבחור בינה לבין לקסי?

לבריאות הנפשית והפיזית שלי, הרקדנית מנצחת

לסטנדרטים שלי שניהם עוברות

לקסי כברירת מחדל לא הלכה לשום מקום

אבל אחרי שהיא ראתה מה התעסוקה שם היא הבינה מהר מאוד שהמתחרה שלה ראויה (Did I really just say that?)

היא אמרה לה שהיא מדהימה והלכה למקום אחר

עד כמה שאני שמתי עין לפני זה, לקסי הייתה עסוקה עם נורמלי אחד (לפי השלד זה התיאור שלו) בצחוקים ושטויות שכמעט גרמו לי לקנא

אבל לא בדיוק. משהו לגבי הנורמלי הזה מצחיק אותי (אני חושב שאני מזלזל בו יותר מידי - עם כל הכבוד אני בטוח שהוא עשה כמה דברים מעניינים בחייו.)

חוץ מזה אמרתי ללקסי בוקר טוב, בוקר אחד (אני מקווה שהבוקר האחרון)

היא לא נראתה מאושרת במיוחד אבל גם לא בדיכאון משהו

אה גורשתי באכזריות על ידי שראגה מהחדר של העכברוש ולקסי הייתה שם, אני מקווה שהיא התחרטה שהיא מכירה אותו (הגזמה מכוונת)

חוץ מזה, זה נראה כאילו לקסי לא טסה לחו"ל בסוף אפילו שלא ראיתי עד הטיול השנתי הזה

(מוזר?) משהו בי כמעט רצה שהיא טטוס לחו"ל, רק כדי להגיד "אין דבר שיוכלתי לעשות בנידון"

נתתי את הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן" לאחד החברים בפנימייה, הוא רצה ונמאס לי להחזיק אותו בעטיפה כל כך הרבה זמן

לא יכולתי לגרום לעצמי להביא אותו ללקסי כמתנה "מכל הלב", יותר מידי לא לעניין

אבל אחרי שהוא יפסיק לעשן ויגרום לי לשמוח עם הדבר החדש שהתחלתי לעשות, להציע ללקסי לקרוא אותו יהיה פשוט

אני בטח לא צריך להסביר איך, לרצות לעזור לאנשים להפסיק פעילות מזעזעת שלא הייתה אמורה להתחיל זה טבעי מידי

כל שנשאר לי לקוות זה שהיא תקבל את העזרה ותנצל אותה, גם יהיה נחמד מצידה לשמור על קשר

עכשיו נראה אותי מתחיל איתה שיחה בוואטסאפ - אני אישית לא אוהב איך ששיחות אינטרנט מתקדמות עם גורמים מסויימים

משהו לגבי החוסר נוכחות והתמדה בשיחה מפריע לי ומזכיר לי את הסיבה שפרשתי מה-ICQ לפני שנים רבות

עוד לא בדקתי כמה לקסי תתן מעצמה בשיחה, יש שיניחו שאני פחדן ויש שיגידו ששיחות באינטרנט כאלו הן חסרות ערך

כולם צודקים

להיות הכי כנה, ההרגשה בשיחה בוואטסאפ אל מול ההרגשה של פנים מול פנים זה פשוט הבדל של קילומטרים

לפחות במצב הנוכחי

הטיולים עצמם וחלק מהזמן באוטובוסים הוקדש לבלה, הרבה זמן שיתוף וכל מיני

מדברים על הדברים הרגילים, כמה המסגרת שבורה או כמה אנימה זה טוב.

שום דבר חדש, שום רגשות מיותרים כמו בכיתה י' והיה לה הרבה שטח להקדיש לאולר

עם החברים הרגילים שהיו איתי גם בחדר, ה-Highlight של הטיול השנתי היה ביום השני שראינו הופ בטלויזיה בחדר

בסיכום של שתי מילים, היה צחוקים.

עכשיו נשאר מעט מאוד לכיתה י"ב

ראיונות גאמ"א

הפרוייקט במחשבים (כה, ממש מעט - זה הכי קשה כנראה)

מגנים כל החודש הבא - אפריל

בגרויות כל החודש שאחרי - מסיימים הכל ב-22 למאי

ב-20 ליוני אבוא לבקר לקבל תעודות

הם חיים בסרט אם הם חושבים שאהיה בלימודים באיזשהם ימים מלבד לפרוייקט במחשבים אחרי ה-22 למאי

מצד שני, אני מבין שמסיימים את הפרוייקט עוד לפני וזה לא מקל על המצב בשום צורה...

משקיעים קצת בבגרות במת', כמובן שאנגלית יהיה פשוט עם מגן עוד בשבוע הבא

הבגרות בספורט גם בשבוע הבא תיהיה פשוטה לעבור

חופשת פסח מוקדשת לפרוייקט במחשבים מראש על בטוח, שזה רוב חודש אפריל שיהיה מגנים

החופש הגדול המוארך שלי יוקדש ללא ספק לסיים את רישיון הנהיגה

להתכונן היטב לגאמ"א, ממר"מ או המכללה

המאמינים בי יגידו גאמ"א

ממר"מ זה מובטח ב-100% אם גאמ"א לא ילך

ומכללה זה תוכנית ב' שבכלל לא יהיה צורך בא כנראה - אבל 300 שקל בשביל מקום מובטח בצבא ב-200%

לדעתי זה שווה.

אני מקווה שאסגור את אחת הפינות הכי חשובות עד לצבא

חברה (Girlfriend)

למה אני מקווה? אני לא בטוח, אולי אני פשוט מאמין שהבחורות שאני מכיר עכשיו עונות על הדרישות

ואחרי צבא או בזמן הצבא זה לא יהיה כל כך פשוט - כמו כן אתרי הכרויות נתפסים כמקום לנואשים

לרצות משפחה זה כל כך טבעי והוגן.

החיים הם דבר נפלא.