אז היה הטקס והייתי ליד בלה בטקס, שנינו עם הדעה הקיצונית של "להשאר לטקס לא הולך לקרות"

אני בתור חוצפן עושה כאילו אני מתכנן להשאר לסרט ו"לציית" מול המורים, כי ככה אני יודע להתמודד איתם

אומר למורה שלי שאין לי כסף חזרה אם אני נשאר לסרט (מה שלא תיכננתי לרגע) ואז בניגוד לכל היגיון בריא של בני אדם

היא פשוט נותנת לי 20 ש"ח

ומכאן לא לבוא לסרט זה כבר חוצפה ברמה אחרת

ובכל זאת

בלה התעלפה בטקס, זה מספיק סיפור "לרכב" על לברוח משם כמה שיותר מהר 

כי אני צריך ללכת אליה הביתה כי היא מזמינה חלק מהכיתה ליום העצמאות וכו'

אז עשינו את זה

המחנכת זעמה בטלפון קצת כשהיינו באוטובוס כי היא לא הבינה בכלל מה הולך

אחרי "בסדר" אחד אפשר היה להרגע ולהבין שלא יקרה כלום שאני לא רוצה שיקרה מלבד לכעס של בעלי הסמוכויות

ואיזשהו בעל סמכות מעלינו כנראה מצא את המוח שנפל לאחד אחר והחליט שאנחנו משוחררים ו"הכל נשכח" פשוט ככה.

זה כמעט היה קל מידי לצאת מזה ולאף אחד לא ינזק הציון מזה, אני גם ככה נכשל באזרחות

אז הלכתי ליום העצמאות המקסים שלי עם בלה

ביליתי אצלה בבית כל היום, אז כולם הגיעו, אכלנו ונרדמתי.

עקצו אותי יתושים וזה עבר מהר יחסית, אחרי שעה שדיברתי איתם אבא שלי הגיע לאסוף אותי

כולם התפזרו כבר כשהתעוררתי וזה היה מאוחר בלילה כזה

חזרתי הביתה, ב-5:00 בערך הלכתי לישון (?)

ישנתי עד 19:00

אאוץ'

חזרתי לפנימייה באותו ערב ולא זוכר איך ישנתי אם ישנתי בכלל

אני חושב שכן ישנתי?

קמתי למגן שלישי באזרחות במקום ליום חופשי כי אם יש איזשהו רעיון רע שצריכים ליישם במקום זה שאני אשאר אחרי יום הזיכרון (...)

כן

סיימתי את זה חצי שעה לפני הזמן כי לחרטט זה נחמד יותר מאשר לגרד את התחתית של הסיר מהליכלוך שניסו לדחוף לי לראש פעם

אבל צדקתי שם באיזה שאלה.

טוב - כל הסיפור החשוב היה יום שני עם זה שהמחנכת כעסה כשהיינו באוטובוס ואני כל כך, כל כך מאושר שזה מאחורי.

בהסתכלות אחורה - הייתי אומר בסדר מוקדם יותר ועושה לפי המשפט "בואו לא נעשה ונגיד שכן עשינו."

"אתם תעצרו עכשיו את האוטובוס ותתחילו ללכת חזרה לבית הספר" HUH

הומור זהב

חזרה ליום רביעי כבר עם המגן באזרחות

"איבדנו לך אותו!" - כלומר "אתה עכשיו צריך ללכת כל הדרך מהחדר שלך לחדר המורים

למצוא אותו בתא שלי

ואז לחזור חזרה כי אתה פראייר ואנחנו לא מתואמים אחד עם השני בשיט מספיק כדי להבין שזה יהיה שם."

*sigh*

לא על עייפות או משהו כזה, על טימטום וביזבוז זמן יקר

בינתיים בכל מיני נקודות מסויימות של החיים שלי אני מנסה להשיג את מואי בוואטסאפ

מקבל תשובה ב-2 מתוך 3 פעמים?

אולי זה באשמתי על *שעות שהיא תפוסה*

כמו כן היא חוזרת לפעמים

"היה שיעור"

לא יודע

בחורה עסוקה.

לא שלחתי לה כל כך הרבה הודעות גם כמו שאני גורם לזה להרגיש אולי

(אסור לי להיות עד כדי כך נואש, אני יותר נואש להשיג אותה לזמן פנים מול פנים מלהשיג אותה באיזה צ'אט וירטואלי)