אני כרגע בחרא תקופה.על משבר גיל ה17, שמעתם?
משבר זהות מטורף.
מי אני? מה אני? למה אני כמו שאני? אני רוצה להיות אחרת, למה?
לאן אני הולכת? במה אני מאמינה? מה נכון, מה לא?
איזו מנהיגה אני? אני בכלל רוצה להיות מנהיגה?
איך אני רואה את העתיד שלי? יש לי מטרה בחיים?
כ"כ הרבה שאלות..
אני פשוט הולכת לאיבוד, לגמריי.
ובכל התוהו ובהו הזה, חשבתי שהדבר היחיד שאני יכולה לסמוך עליו, זאת המערכת יחסים שלי עם שגיא.
אז זהו - שלא.
מה חשבתי לעצמי שנכנסתי לדבר כזה ?
זה לא שאני לא מרוצה או מאושרת, להפך. הוא אחלה ממש.
אבל עוד פעם נכנסתי לאותה סיטואציה, שאני מעוניינת בזה יותר ממנו.ויש כ"כ הרבה שוני בינינו.
ואני באמת חשבתי שזאת תיהיה מערכת יחסים ארוכה , קלילה וכייפית.
איזה קלילה וכייפית ואיזה נעליים!
כל הזמן יש איזו מתיחות באוויר,כל הזמן אנחנו מנסים להוכיח את עצמנו אחד לשני, להסביר אחד את השני.
ואמרנו שזה בטח נובע מזה שאנחנו לא מכירים אחד את השניה כ"כ הרבה זמן. כלומר, אנחנו מכירים רק איזה חודש וחצי, ואנחנו רק שבוע [ויום! ]
ביחד.
אבל זה כזה בולשייט, בסדר?
את brett לא הכרתי בכלל , והייתה את המערכת יחסים הכי כייפית ומשמעותית שהייתה לי בחיי.
מה שחסר זה הרגשות.אנחנו לא מאוהבים אחד בשני. סליחה, זה לא נכון.
לי יש את ההתחלה של הרגשות.אני רוצה להשאר ביחד עד מאוחר, ולדבר בטלפון כל היום, ולשלוח SMS בוקר טוב.
והוא? נאדה. כשאני רוצה להשאר עד מאוחר, הוא אומר שהוא עייף ויש לו דברים לעשות מחר בבוקר.
כאלו פאקינג הלל.
אז נשמעתי לעצתו של ידידי המהולל רון.תשתכרי ותזמיני אותו הביתה [בית ריק]
וכך היה.לא באמת השתכרתי, סתם שתיתי קצת כדי שיחשוב שאני שיכורה וכאלה, והתקשרתי אליו והוא בא.
והוא לא בא כי הוא רצה, הוא בא כיאלו הוא דאג לי.אז משכתי את הצגת ה"אני שיכורה"
נמשיך אחר כך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנופקין~
