שנים ארוכות [חודשים] עברו מאז שכתבתי פה.זה לא שהייתי בסדר, פשוט לא הייתי צריכה את הבלוג שלי.
עכשיו אני כן.
אני נמצאת במערכת יחסים נפלאה ומאושרת כבר שבעה חודשים ו4 ימים. עם הבחור, הכי הכי מדהים שפגשתי בחיי. מישהו שאוהב אותי מאוד, ושאוהב אותי בצורה שאני רוצה וצריכה להיות נאהבת.
והדברים הולכים דיי מעולה, ממש כמו בקומדייה רומנטית.
אנחנו רואים אחד את השנייה על בסיס יומי קבוע, צוחקים, נהנים, ומלאי אהבה.
אה מה מה?
התקבלתי לשנת שירות [ייאי!] שרציתי, שנמצאת בקיבוץ לוטן, בערבה, באמצע שום מקום ו40 ד'ק מאילת.
היציאות שלי הן אחת לחודש, לשלושה ימים.בלבד.
השנת שירות מתחילה ב20 לאוגוסט, והנחיתה דיי מכה על מערכת היחסים "המושלמת" שלי.
כשרק התקבלתי לש"ש, עשינו שיחה והעלנו 3 אופציות - להפרד עכשיו, להפרד לפני הש"ש, לנסות להיות ביחד עד הש"ש.
בפה אחד התקבלה האופציה השלישית.
אבל זה לא באמת נגמר בזה. שנינו דיי ראלים, ויודעים שמערכות יחסים נגמרות, ושלראות אחד את השניה פעם בחודש זה לא באמת מספיק.
אז אני חייה על כל פירור. שמה אותו בעדיפות ראשונה כי אני יודעת שעכשיו - זה הזמן שלנו. אני סיימתי את הלימודים, נשארו לי רק 3 בגרויות שפרוסות על וואחד זמן, ושנינו פנויים.
אז זהו, שלא.
שגיא החליט שהוא רוצה להתחיל לעבוד. החלטה הגיונית לחלוטין כי לילד בן 22 יש מחוייבות וחשבון בנק, אבל שגיא רוצה להשקיע בבורסה.
מה שאומר שהוא יעבוד מהבית. היה לי הרבה יותר קל לשנוא אותו אם הוא עובד במפעל או משהו, ולא מהבית.
אני פשוט חייה עכשיו במחשבה לנצל כל רגע, והוא החליט שהוא נוסע לארה"ב לחתונה של בת דודה שלו לשלושה שבועות ביולי.
ואני אומרת WTF? מה שלושה שבועות עכשיו? איך אתה לא מבין שזהו? זהו זה? לא יהיה יותר אנחנו אחר כך!
והוא אומר שאין שום סיבה שהוא יעצור את החיים שלו ויקריב הכל בשבילי כי אני נוסעת עוד חודשיים להגשים את עצמי.ושהייתי רואה אותו פחות אם הייתה לו עבודה אחרת.
אני מרגישה ששנינו צודקים, אבל כוס עמק, הוא מעצבן אותי.
מעצבן אותי שאני מאושרת, אבל יש לי שעון עצר מעל הצוואר והזמן הולך להעצר, ולו לא אכפת בכלל!
אני לא סגורה על מה לעשות.כי אני חושבת שמי שנוסע לארה"ב, כדאי שיפרד מהחברה שלו בבית.מניסיון.החופשה הזאת תהרוג אותנו הרבה לפני הש"ש.
אני רואה אותו הולך ממני.אני כבר רואה את הסוף של המערכת יחסים המדהימה הזאת וזה הורג אותי!
כמובן שהוא לא מושלם, ויש לו מינוסים כמו כל אחד, ואפילו יותר.
אבל הייתי רוצה שקצת, רק קצת יהיה לו אכפת יותר ממני מאשר מה שאכפת לו מעצמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנופקין~
