בסופו של דבר במשך שלושת השבועות האחרונים הייתי דבוקה למיטה.
כל שבוע, צץ לי בגוף משהו שונה ומוזר, שהרופאים לא מצליחים להסביר וטוענים שהוא נדיר נורא.יופי, עזרתם לי מאוד!
אז בין גסיסה במיטה, נסיעות להדסה ומיונים לשנת שירות, אני בלחץ מטורף.
אני לא מספיקה כלום מבחינת חומר לימודים לבגרות, לא מסיימת דברים בנוגע לפרויקט שלי, לא מסוגלת להגיע להתנדבויות שהתחייבתי אליהם, נעדרת מאירועים משפחתיים, בקשיים עם החבר ובניתוק מאלוהים.
קיצור - חיים דבש.
ולמרות זאת, איי אמ גרייט-פול.
למה ? כי אני דיי ברת מזל בסוף הכל.אני בזוגיות דיי משגשגת למרות שלעיתים מקרטעת מריחוק פיזי, יש לי קורת גג, אחלה מיטה, והרבה אוכל.
יש לי משפחה תומכת [בהתחשב בנסיבות] ואני לא נרקומנית.
אני משתדלת להעריך את כל מה שהאל נתן לי.כי זה ממש ממש ממש לא מובן מאליו שאני הולכת לישון בבית שבעה וברמת חיים גבוה מאוד.
עם זאת, גם לעשירים יש צרות.ולא נוכל להשוות את הצרות, כי זה פשוט שונה.
ו, וואלה - חוסר ביטחון גופני , שכל שנייה מתלבש עלייך חיידק אחר, פאקינג מפחיד.
אין לי בעיה למות, באמת שלא.
אבל יש לי פחד מכאב.כאב זה באסה טילים! ויש לי פחד שלא יודעים מה יש לי, ובסוף אני אשאר במצב צמח לשארית חיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנופקין~
