אני מניחה שמישהו יקר לא איבדתי.
איבדתי מישהו אידיוט.
איבדתי מישהו שגרם להערך העצמי שלי להיות בסימן שאלה אחד גדול.
זהו, אני כבר שינשינית. האמת , אני כבר כמעט ולא .
עוד מעט, 4 חודשים וזה נגמר. פסיכוש.
אז כן, אני שינשינית בקיבוץ לוטן. קיבוץ שלוקח את כל החוקים הברורים וזורק אותם לפח. פגשתי פה מתנדב, כן עוד אחד, כוסאמא של כולם.
והוא התחיל איתי, ונפרד, וחזר, ונפרד, וחזר, ואתמול נפרדנו שוב.
אני שונאת את זה.
למה היית חייב להעביר את כל השטויות האלה?
ומה הוא אמר אתמול, אחריי יומיים חשיבה של מי אנחנו ומה אנחנו - אני אוהב אותך.
ג'י, טנקס.
ואז מה הלאה? אתה גם רוצה להיות איתי עם כל האהבה הזאת? לא.
למה לא?
הלב שלי לא רוצה אותך.
say what???
מה הלב שלך לא רוצה אותי? מאיפה באה אהבה, מהתחת?
מתסכל.
הבחור הזה מתסכל. שלא יעיז לחזור לפה.
שלא יעיז..