זה היה ביד שלי, אבל הרסתי את זה. למה? שוב, ושוב, ושוב. אני שמנה.

זה לא נורא כל כך, אני חושבת שאני בערך ב-200 קל' עכשיו וזה הרבה יותר טוב מהשבועות האחרונים - אבל, אבל, אבל. עם כל השופינג שעשיתי היום ושרפתי קל' הייתי בטוחה שאני אסיים במינוס. אני רוצה לבכות מזה שלפני עשר דקות הייתי ב 150- קל' ועכשיו אני בפלוס 200. אני זוכרת את הרגע המסויים שהחזייה לא עלתה עליי, הבטתי במראה וראיתי את השומן, הכיעור, כל מה שאני לעולם לא אהיה שוב. מעכשיו, רזון, שלמות.

תודה לאל שלפחות אחרי הבולמוס של אתמול לא עליתי ל-65, הייתי מתה. הכי עצוב הוא שמשקל-של-פרה כמו 63 יכול לשמח אותי.

נ"ב: הפוסט במומלצים פתטי. הבעיה שלי היא שיש כל כך מעט אנשים יפים באופן טבעי שיכולים להיות במשקל בסדר, והבעיה היא עם האנשים הפשוטים שאין להם מה לעשות חוץ מלרזות אם הם רוצים להיות יפים. הפנים של הדוגמנית ההיא היו בסדר, חביב פלוס, אבל היא הייתה יכולה להיות מדהימה אם היא הייתה נפטרת מכל השומן הנוראי הזה. התגובות צודקות.