הוא בשנות העשרים ומשהו לחייו. חי לבדו, בדירת רווקים.

גבוה, גופו חטוב, נראה כאילו בילה מחצית מחייו בחדר כושר.

שער בהיר, חלק, ארוך, מגיע לכתפיים. עיניים כחולות, מחייכות, שובבות.

נראה כמו "הילד של השכנה ממול" אך עם זאת מסתורי, סקסי, חושני.

הוא מביא אותן לדירה, מחליף אותן כמו זוגות גרביים. הן יפות, חתיכות, סקסיות. ואני אוהבת להסתכל. לראות אותו בפעולה והוא יודע את זה. בכל לילה הוא משאיר את החלון פתוח במיוחד בשבילי ואני יושבת במרפסת, מסתכלת ומחכה שהוא יבוא. והוא לא מאכזב. הוא פותח את החלון, מדליק את האור, מציץ לרגע מוודא שאני שם. יושבת ומסתכלת. כמו תמיד. הוא נוגע בהן, מלטף אותן,לוחש להן משהו באוזן. הן מצחקקות. הוא נושך קלות את אוזניהן, מלטף בלשונו את צווארן, מעביר יד על גבן, מחליק מטה כלפי הישבן.. מנשק אותן. בעדינות. ברוך. לאט לאט הנשיקה מתמלאת תשוקה..

אני מתחילה להרגיש את הרטיבות למטה. מלטפת את צווארי,מלקקת את שפתי. רואה אותו מכניס יד מתחת לחולצתן, ממשש בעדינות את שדיהן. ואני? צובטת את פטמותיי, מעסה את שדי, לא מסירה את מבטי מהחלון. הוא מוריד להן את החולצה ואז את החזייה ומנשק את בטנן. לשונותיהן עולות למעלה, והן מתמכרות. מרכינות ראשן לאחור ומתמסרות. לחריץ שבין השדיים. מלקק את הפטמות. נוגס. יונק. הוא אוהב לשלוט, להכתיב את הקצב. וכשזה לא הולך, הוא קושר אותן. הוא מוריד להן את החצאית, ואז התחתונים. לפעמים אפילו קורע אותן. מתרחק מהן מעט. בוחן את גופן הערום. מכף רגל ועד ראש ומדי פעם מציץ לכיווני. ואני שם, תמיד, לא מעזה לפספס. לא רוצה לאכזב אותו.

ואז הוא מתפשט.

לאט לאט.

תחילה החולצה

כפתור אחר כפתור..

פותח את חגורת מכנסו.

מוריד את התחתונים.

ואני רואה אותו. עומד. זקוף. גאה בעצמו.

מסובב אלי את ישבנו. הישבן שאני כל כך אוהבת. עגול. מוצק. וחלק.

וכל מה שאני רוצה זה לגעת בו. לנשק אותו. ללטף אותו.

אך במקום זה אני מלטפת את עצמי..

מנגד, הוא מתקרב אליהן, מפסק את רגליהן וחודר אליהן בבת אחת. הוא אוהב את זה חזק. פראי. חסר מעצורים. והן צורחות, נאנחות, גונחות, עוצמות עיניים ומתמכרות. והוא? מוצא את הזמן להסתכל עליי, רואה אותי בפעולה, מלטפת את עצמי. ואז הוא גומר ואני לא מעזה, אני מחכה לו, כי הפעם היחידה בה הוא יראה אותי גומרת תהיה כשהוא יהיה בתוכי, רוכן מעלי, נותן לי להרגיש את מה שאני כל כך רוצה.

הוא בשנות העשרים ומשהו לחייו. חי לבדו, בדירת רווקים.

ואני? רק שותפה זמנית למציאות הנהדרת שלו.