החיים ברגע!

יום ראשון ה- 13 לנובמבר בשעה 12 וחצי בצהריים..

סיימתי בצפר יותר מוקדם מהרגיל,מורות לא הגיעו ביטלו שיעורים ובמקום לסיים בשלוש שיחררו את הכיתה שלי מוקדם.

הלכתי עם חברה טובה שלי לכיוון ההסעות הביתה..(בדרך להסעות אנחנו יורדים בירידה גדולה)ופתאום מאמצע שום מקום הוא הופיע לו..האקס שלי.

הוא עלה בדיוק מולי לכיוון בצפר.

זיהיתי אותי מזווית העין,ממש מרחוק,זיהיתי את ההליכה שלו ובאותו הרגע הייתי בהלם.

לא הצחלתי להרים את הראש והפנתי אותו לצד השני כאילו שאני מדברת עם חברה שלי.

הוא עבר ממש לידנו וחברה שלי סיפרה לי אחר כך שהוא הסתכל עלייה וחייך.

כשעברנו אותו הסתכלתי אחורה וראיתי שהוא היה כבר ממש רחוק מאיתנו ובאותו הרגע התחלתי להרגיש דפיקות לב מטורפות,כאילו משהו רציני באמת קרה לי עכשיו..חשבתי שכבר שחכתי ממנו ושכבר עבר לי.

הייתי מופתעת מאוד שככה זה נגמר.התיישבתי בהסעה והייתי צריכה כמה דקות להירגע.

זה היה חזק ממני,צבט לי את הלב והלך כאילו כלום,כאילו אף פעם לא הכרנו וכאילו אף פעם לא התנשקנו או התחבקנו סתם ככה.

הוא היה כל הפעמים הראשונות שלי אבל למרות זה חשבתי שכבר עבר..לצערי לא.

חברות אמרו לי שיכול להיות שאני עדיין מאוהבת אבל זה לא יכול להיות..שבדקתי את זה אחר כך הבנתי שיש לי רגשות מעורבבים כלפיו,גם שינאה וגם אהבה..וכנראה שהאהבה הזאת תמשך לנצח למרות הכול, והזיכרון הטוב הזה לא יעלם אף פעם למרות שהזיכרון שלי ממש לא בתיפקוד טוב..ודווקא אותו אני זוכרת,דווקא הוא תקוע לי במוח.