את תחמיאי לה כשהיא רוקדת כמו קוף מתחשמל.
את תגידי לה כל פעם כמה היא יפה.
את מעולם לא תעירי לה על הבטן שלה.
את תחפשי בשבילה חוג. למרות שיש לה כבר אחד.
את מעולם לא תעירי לה על הרעש שהיא עושה כשהיא מתופפת וצורחת לרחוב.
את תמיד תחבקי אותו.
את תמיד תנשקי אותו.
את תמיד תגידי לו כמה את אוהבת אותו.
את אף פעם לא תגידי עליו שום דבר רע.
את מדברת איתו הרבה יותר מאשר את מדברת איתי.
אבל עזבי אותם. מה איתי?
את אמרת שתחפשי לי חוג וכמובן שכחת (בפעם הרביעית.)
את מעולם לא תחמיאי לי על כמה יפה אני שרה, כולם כן ואת לא. להפך, את תמיד תנסי להיות יותר טובה ממני.
את תמיד תעירי לי כשאני שומעת מוזיקה. גם אם היא חלשה. אפילו עם אוזניות. בדיוק אז יהיה לך משהו חשוב להגיד לי, למרות שאת יכולה יום שלם לא לדבר איתי.
את תמיד תגידי לי שאני צריכה לרזות. למרות שאני יודעת שהיא יותר רזה ממני.
מאחורי הגב שלי, היום, כששוב פגעת בי, שמעתי אותך אומרת לסבתא שאני רק רוצה צומי ושזה תירוץ ללכת לפייסבוק.
אמא, זה שהתגרשתם לא אומר שאת יכולה לתת לי יחס שונה.
זה לא אומר שאת תתנהגי לבר (אחותי הקטנה) יותר יפה, ואליי לא תתייחסי, כי מי יגיד לך לא?
זה לא אומר שאת יכולה להתמזמז עם החבר שלך ולחשוב עליו הרבה יותר מאשר את חושבת עליי כל יום, אם בכלל.
שאני בכלל לא אדבר על אבא, שאני לא מדברת איתו כבר חצי שנה ואולי יותר.
היי, אמא, אני עדיין קיימת.
אוף עמרי תחזור כבר אני מתגעגעת.
רק איתך אני יכולה לדבר על הדברים האלה T^T ♥
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
