בחצי שנה האחרונה במסגרת העבודה שלי בגן, אנחנו עוברות סדנה בנושא דינמקה קבוצתית.

הגן שלנו מורכב מתינוקיה ופעוטון. שזה אומר בעצם שני צוותים, אנחנו חופפות אחת עם השניה יש לפעמים עירבוב בין הצוותים,יחסים דיי טובים ועל כל התזמורת מנצחת מנהלת המעון שהיא גננת גם בימים מסויימים בפעוטון. (בצוות שלי).

במפגש האחרון דיברנו על הנושא הכאוב ביותר בצוות בייחוד בצוות של נשים, עד כמה את מרגישה פתיחות מבחינת תקשורת עם חברי הצוות.. להגיד את כל הדברים גם כשהם כואבים וכו'..

הבחורה שמעבירה את הסדנה חילקה לנו דפים לבנים וביקשה מאיתנו לצייר את התקשורת ביניינו, אני ציירתי 7 דמויות כל אחד בצבע שונה בחצי עיגול ומתחת לב גדול.

כשנשאלתי מה קורה בציור,ספרתי:כל אחת בצבע שונה, מה שמביאה איתה,מרגישה וכו'.. ביחד כולנו בשביל הילדים וזה הלב שמאחד אותנו אבל בכללי..- נשים נשים שק של נחשים!

כולם הופתעו! היו בשוק! אמרתי שאני לא מופתעת.. זה דבר ידוע.

אני האדם הכי תוסס בגן, הצוות שלנו מורכב מצעירות,מבוגרות וביניים.

אני בין הצעירות התוססות,רעש,מהומה,צחוק,בכי,ילדותיות-הכל מהכל!

והכי בולט האותנטיות,האמת.. אפילו כשהיא כואבת.

בצוות כמו בצוות,יש ויש חברויות. חלקנו מכירות המון שנים חלק רק התברגו למערכת בשנה האחרונה ואפילו היו כמה חילופים בצוותים מבחינת העבודה.

אני אוהבת מאוד לדבר,אוהבת לשמוע את כולם,לייעץ לעזור בדברי חולין (נקרא לזה ככה) ובייחוד בנימה מקצועית: להדריך,לשתף,להוביל כשצריך.

לכל אחת מאיתנו יש זווית מבט אחרת,כל אחת מרגישה שונה בתקשורת.

בצוות שלי אני מאוד דומיננטית וגם בצוות של התינוקייה,אבל בפעוטון אצלנו אני מאוד חזקה,יש לי דעה,יש לי "אני מאמין" יש לי שפע יצירתיות,מקצועיות דיי תמשיכי :) הבנו.

אני עובדת עם עוד 2 בנות צעירות אחת נשואה בת 23 עם ילד ובהריון ועוד אחת בת 24 רווקה. אנחנו גם הצוות של הצהריים.

ביחד איתנו עובדות לסירוגין מנהלת המעון שהיא ה-אמא שלי :)) כבר כתבתי עליה המון בעבר,היא מנהלת\גננת-מחנכת מעוררת השראה! וכל מילה נוספת,מיותרת.. ועוד גננת משלימה שנמצאת כל יום עד 13:00 מבוגרת יייחסית,אמא ל3 בנים-חולגנים,אני מכירה אותה המון שנים,רגילות אחת לשנייה ולשיגעונות,היא צינית ועוקצנית ברמות,חסרת רגישות,טכנית,"סדרנית",פרפקציוניסטית,קרה,עצבנית עד כדי רעידות בגוף, ישירה מידי,כל הזמן צועקת עליי אבל יש לציין שהיא אוהבת אותי מאוד. (חלק מהתכונות הנ"ל המיוחסים לה זה בגלל שחיקה מקצועית וחוסר סבלנות בגלל השגרה הבייתית,היא כל הזמן בתנועה,מהנשים הממהרות להספיק את הכל, בקיצור עבד של הבית).

אני מסתדרת מצויין עם כולם,כולם אוהבים אותי ומרגישים מצויין בחברתי בייחוד מבחינה מקצועית שזה שווה את הכל.

עם הגננת משלימה יש לי יחסים של עליות ומורדות,כמו שאמרתי היא עצבנית ברמות והיא בייחוד מתעצבנת על : שאני מפעילה את הילדים עם מוזיקה חזקה,מתפהלת בקול רם ויתר על המידה,יש לי זמן להתמזמז עם הילדים,אני לא מספיק מתקתקת את העבודה\ילדים ומתמרחת עם הזמן,אין לי שעון! לא טובה בסדר ואירגון,מדברת בקול רם-צורחת,בלאגנסטית ולפייה הרשימה עוד ארוכה.

כל הזמן היא מזרזת אותי,מאיצה בי,מתלוננת שאני מדברת הרבה עם ההורים,מחמיאה ומנשקת את הילדים ועוד..

אני כבר רגילה שהיא צורחת,כבר הפסקתי לענות לה או לנסות לשנות אותה. עד ש.. גיליתי שאני מתחילה להיעלב מהיחס הזה. 

לפני שאני נסחפת לסיפורים אחרים, אני אחבר את הציור למקרים הנ"ל.

הגננת משלימה מתייחסת לכולם באותה צורה,יש כאלה שהיא מחמירה יותר ויש כאלה פחות.. לפחות פעמיים בשבוע היא מתנצלת על מה שהיא מעוללת לי אבל זה לא משנה כלום.

אני ו2 הבנות הצעירות יחד עם מנהלת\גננת הגן מדברות ומשתפות הכל,רוצות לייעל ולשדרג את הצוות והגן וזה נקרא "ריכולים" .

וככה יוצא שאנחנו מדברות ביניינו,הראשונה עם השנייה כדי לדפוק את השלישית,מה שנקרא.

ואז יש ליחשושים וזה גם מגיע לצוות התינוקייה ואז כל הגן מבעבע, אני עושה את זה באופן ישיר לפעמים אבל יש כאלה שלא שומרות על פרופיל נמוך וזה מופץ לכל עבר ואז יוצא מפרופורציות וחלקינו לוקחות הכל באופן אישי ונפגעות ואז יש חארבו דארבו בגן.

לאחר מכן מתחילים הפרצופים ואז מגיעים העקיצות ואז יש פיצוצים שוב פרצופים, משלימים וחוזר חלילה.

בגלל כל הרוטינה הזאת של גלגל היחסים קשה לנו להגיד דברים לאנשים מבחינה מקצועית,היחסים מתערבבים זנב עם רגל מתערבב ונורא קשה להיות פתוחים ולהגיד דברים בפנים,יש עלבון יש התססה והדברים מתחילים להיכנס לשגרה לא טובה וכשמגיעים מים עד נפש יש פיצוץ שנשמע בכל הארץ.

כדי שהדברם לא יגיעו לפיצוץ צריך ללמוד לשים את הדברים על השולחן בגלוי ולפתור את הקונפליקטים אבל לצערי הפסקנו לדבר,דיבורים התחלפו בפרצופים-מבטים,חצאי חיוכים מזוייפים וסכינים מאחורי הגב.

כשזה מגיע למצב כזה יש נזק בלתי הפיך שבסופו של דבר פוגע בילדים.

השגרה,ההרגל וה"לא נעים לי" הזה הורסים הכל וקשה להיות גלוי עם בן אדם.

כשהדציבלים שלי עולים והדמעות עולות לי בגרון, אני מוציאה את הכל ויורה לכל הכיוונים. אני יודעת שזה לא טוב אבל פשוט קשה לי להגיד הכל.

בכלל מינו אותי באופן עקיף להיות ה"מבשר" בגן הזה, הכל אני צריכה להגיד, את הטוב והרע.

זה החיסרון בלהיות דומיננטי בצוות, כולם ממלאים לך את הראש ואז זה משפיע ופתאום לא הספקתי לספור עד 10 וכבר יש פיצוץ למרות שלא אני תיכננתי ליזום אותו, פשוט ריכולים, אין מילה אחרת להשתמש בה.

בגן מעירים לי הרבה על הקול שלי,על הרמת דיבור ועל הדציבלים בקול, אני לא עושה בכוונה ככה אני.

כשאני מתכוונת לצעוק כדי להראות נוכחות ולהתגונן יש סיבה טובה,תאמינו לי.

וכמו שהמדריכה אומרת: "מאחורי כל צרחה עומד צורך" ,אז אם אני צורחת סימן שיש סיבה!!! תתעוררו כבר!!

הגבול שלי הוא מאוד ברור,הילדים מעל הכל!! וברגע שמשהו לא נראה לי ויש פגיעה בילדים אין "לא נעים לי" ואז אני יורה חיצים,כל האמצעים כשרים.. אני ארמוס הכל אבל אם אין כזאת, נורא קשה לי לעמוד מול אדם ולהגיד לו מה לא בסדר.

בקבוצה כזאת של בנות קשה מאוד לקבל ביקורות,זה לא משנה אם הביקרות הורסת ובונה כבר לא שומעים אותה.

בדינמיקה קבוציתית אנחנו נלמד כלים של איך להתנהל נכון בקונפליקט,איך לשתף,להגיד את האמת,לקבל פרופורציות.

אני מחכה לפגישה הבאה, ב22/1 יש לנו פגישה נוספת בה אנחנו נביא דוגמאות חיות מהשטח,ננתח אותן ונדבר.

הבעייה היא שאחרי הפגישות שוב יש עקיצות ושוב יש יחסים מפורצפים אבל הגיע הזמן להתמודד.

אני מקווה שזה יעזור לי להתעמת נכון.

והכי חשוב להתחזק ולדעת שהכל נעשה לטובת הילדים וזה נטו מקצועיות ולהפסיק לקחת הכל ללב!!!

אני חושבת שמעבר לזה שהסדנה טובה בתוך צוות הגן היא גם טובה לי לחיים.

הרווחתי (:

*דיברתי אתמול עם הבחור המופתע,אמרתי כל שעל ליבי וזה נגמר ביניינו.

 אני כל כך שמחה שאזרתי אומץ ואמרתי הכל בלי לחשוש,ירדה לי אבן מהלב. 

 אחרי הסדנה הצלחתי לשנות קצת גישה, עובדה שזה התקבל יפה ולמרות שנאמרו דברים בוטים הם התקבלו יפה כי הכל תלוי בצורה שהעברתי את  המסר.

*העפעף שלי בעין שמאל מקרצץ כבר שבועיים! יש לי רעידות מעצבנות,הבנתי שזה נובע מעצבים,חוסר עייפות וכו'.. אבל זה מוציא אותי מדעתי ולא  בשלווה!! אוףף שיעבור כבר!

עד כאן ודיי,שלום! (: